לוח ארז החדש צא

מבוקשם בשלימות לא יגרע דבר וכל אשר יבקשו ימלא מבוקשם וזהו אמצא אני בעצמי חן בעיניכם אז אשר תאמרו אלי בלי מגרעת אתן אבל אם תרבו עלי מהר ומתן מזה נוכחתי שרק ממוני ישחד אתכם אבל אני בעצמי איני נחשב בעיניכם אז לא אעשה כל אשר דברתם כ"א רק כאשר תאמרו אלי ויתרגם אונגיאונגופמה ולא כל אשר תאמרו:

ויענו בני יעקב את שכם וכו' עפ"י מ"ש הנ"ל כי מי שמטמא ברית הלשון ולא ישמור לשונו מדבר רעה סופו לטמא גם ברית המעור ולפי"ז אחרי שטמא שכם את ברית המעור בטמאו את דינה בוודאי כבר קדם לו טומאת שפתים וזהו ויענו את שכם וכו' במרמה וידברו שלא האמינו לדבריהם שימולו את עצמם ויהיו לעם אחד כי אמרו במרמה וידברו שבוודאי לשונם רמי' ושקר ולא אמין בם אחרי אשר טמא את דינה אחותם וכבר חטאו בחמור מכ"ש שיחטאו בקל הימנו ואפשר להעמיס זה בכוונת המסורה שבבע"הט טמא את דינה, טמאו את מקדשיך, טמאו את היכל קדשך, שאחרי שטמאו את דינה וטמאו בזה את קדשיך בוודאי כבר טמאו תחלה את היכל קדשך שהוא ראשון לקדש:

והחליפו שמלותיכם ונקומה במסורה שבבע"הט שלחה הצער אתי ונקומה, ונקומה עליה למלחמה עפ"י מ"ש בלוח ארז מטות שמשה רבינו אמר לבני גד עשו העיקר עיקר והטפל נופל שהעיקר הוא גידול וחינוך הבנים והנה השמלה הוא הטפל לאדם שהעיקר הוא האדם והשמלה רק טפל לו ע"כ אמר החליפו שמלותיכם מה שאתם חושבי' רק לטפל כשמלה החליפו אותו ועשו אותו לעיקר וזהו שלחה הנער אתי ובקומה שרק ע"י בערינו נוכל להקים א"ע על רום המעלה כי מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ורק על ידיהם נוכל ללחום ולנצח את כל הקמים עלינו:

ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו, פירש"י איני יודע מהו מלמדנו עפמ"ש בכ"מ אחרי שצדיק מושל ביראת אלקים ע"כ דמות כמראה אדם עליו מלמעלה כלומר כביכול הצדיק הוא למעלה מהקב"ה שהוא ית"ש גוזר והצדיק מבטלו ע"כ אמר שיעקב הגיע עתה למדרגה נשאה כזו עד שאם עד עתה הי' אלקים עליו מלמעלה מכאן ולהלן ויעל "מעליו" שלא הי' עוד עליו מלמעלה במקום ותחת אשר ע"ע רק דבר "אתו" מעת ההיא והלאה הי' יעקב כביכול האל והאדון של אלקי ישראל ע"ד הנה מקום אתי ונצבת על הצור כלומר עליו מלמעלה עיין לוח ארז:

ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא את שמו בן אוני. עפ"י הר"מ אשרי מי שחתמה שנתו מהרה ופי' בהקדמת ח"ס יו"ד והותירך ד' לטובה בפרי בטנך שהקב"ה מאריך ימי צדיקים אף שכבר השלימו את עצמם כדי לזכות בניהם אחריהם להדריכם בדרך הישר והנה הרשעים בחייהם קרויים מתים כי נפשם הטהורה יצאה מהם בעוד בחיים חייתם עיין לוח ארז כי תבא אבל הצדיקים רק בעת מיתתם מיתת הגוף רק אז תפרד הנפש מהם וז"ש ויהי בצאת נפשה כי מתה שכל זמן שחיתה עלי תבל נשמת שדי היתה בה ורק בעת מיתתה יצאה נפשה ע"כ לא היתה מצערת ומתאוננת על מיתת עצמה רק ע"ז לבה דוי על שלא תוכל לגדל את הבן הילוד לה על ברכי התורה והיראה אבל על מיתתה נאמר הוד והדר לבושה מי שמעוטר את עצמו בהוד והדר המעלות והמדות לא יירא אימת מות כ"א ישחק ליום אחרון וישיש כי ימצא קבר ויעזוב את עולם העובר העכור כ"א ותקרא לו בן אוני כלומר שרק הבן אשר אני עוזב לאנחות הוא אוני וצערי אבל אביו אחרי שבדעתו היה להדריכו תחת אמי בדרך מישרים לא הי' לו און ויגון כלל וכלל לא מצד עצמה אחרי שכבר הגיעה לתכלית השלימות ולא מצד הבן אחרי שהוא ינחהו במעגלי צדק ע"כ קרא לו בנימין:

פרשת וישב והוא נער את בני בלהה. הק' רמב"ן לפי רש"י למה לא הצילוהו בני השפחות אחרי שהי' אוהבם והגיד על בני האמהות שהיו קוראי' אותן בני השפחות ונראה עפמ"ש רמב"ן שע"כ קרא אותם נשי אביו אף שלא היו אלא פלגשים משום שכל זמן שרחל ולאה חיו לא היו רק פלגשי' אבל אחר מיתתם נשא אותם בנישואין גמורי' עד שנקראו בשם נשי אביו וי"ל שיוסף לא נהג עם בני השפחות באהבה ואחווה רק אחרי שהתנשאו ע"י נישואין גמורי' לנשים