לוח ארז החדש פז

בקשת להורות את ישראל ע"י יסורי' את הדרך ילכו בה הם כלין ויאבדו לנצח כמו שידענו שרוב האומות הקדמוניות שהיו לראש להצר את ישראל כבר אבד זכרם וספו תמו מן בלהות אבל הם ישראל ב"ה אינם כלים ע"כ ויאמר ד' אל עבדיו הנ"ל עברו לפני אתם אין קיום שלכם לנצח כ"א רק עוברי' אתם בהעברה בעלמא אתם לפני אבל עמי ישראל חי וקיים לעולמי לעולמים וע"כ "ורוח תשימו בין עדר ובין עדר" שלא יהיו כלם במקום אחד כו אם מפוזר ומפורד בין העמים ורמזה המסירה "שרווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר' שאם ירדפו אותם במקום זה ימצאו רווח והצלה במקום אחר:

לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו. ע"פי מדקיי"ל לענין קידושין דבאדם חשוב אם האשה נתנה לו הוי' כאלו נתן הוא לה דההיא הנאה שמקבל ממנה הוי' כנתינה ממנו לה ואחרי שיעקב בהכניע את עצמו לפני עשו עד שקרא א"ע עבד ושם את עשו לאדון ע"כ אם יקבל עשו ממנו דורנו יחשב כאלו יעקב קבל מעשו לזה אמר לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה כאלו נשלח מנחה ליעקב וכאלו קבל הוא אם לאדוני לעשו יאות לקבלו וכ"כ כשהנותן נבזה בעיניו ביותר, ביותר תחשב לו לקבלה אם אדם חשוב מקבל ממנו ע"כ הוסיפו לאמר שע"כ יחשב כאלו יעקב קבל מעשו שהרי "והנה גם הוא אחרינו" שהבא מאחרינו הוא יעקב לא יחשב בעיניו בראש וראשון כ"א רק "גם" סניף וטפל הבא אחרינו ע"כ יחשב בוודאי כאלו קבל הוא ממך:

ועד"ז י"ל מ"ש פ' חיי שרה ויקח האיש נזם זהב וכו' על ידיה– וכ' רמב"ן שהי' צריך שיאמר שם על ידיה וחסר המעשה להנ"ל י"ל שמרמז שכ"כ היתה חשובה בעיניו עד שמה שנתן לרבקה הנזמים נחשב בעיניו כאלו הוא לקח ולא שנתן וגם מ"ש פ' יתרו ויקח יתרו עולה וזבחים לאלקים שכיון שזכה להביא דורון להשם הנכבד נחשב לו כאלו הוא לקח ע"ד ויקחו לי תרומה שאם ירימו תרומה לד' הנתינה בשם קיחה תקרא ולפ"ז יבואר דברי המד"ר אקרא דויקחו הנ"ל הה"ד תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה, כי לכאורה יק' האיך נקראת תו"הק מאורסה ומקודשת לנו הלא המקדש צריך לתן להמקודשת וכאן הוא להיפך שהיא נותנת לנו חיים וברכה וכל טוב ואנו אין נותנים לה מאומה והלא בעינן נתן הוא אבל כיון דישראל נקראו בנים למקום עם סגולתו וכל ישראל בני מלכים הם א"כ מה שאנו מקבלים מהתוה"ק יחשב כאלו היינו נותנים לה דבאדם חשיב הקבלה כנתינה תחשב כדמוכח קרא דויקחו לי תרומה וכיון שכן שפיר מקרי התורה מאורסה אף שאנו המקבלים ברכה וחיים עד העולם מו"מ היא מאורסת לנו:

כי אמר אכפרה פניו וכו' ואחרי כן אראה פניו – עפמ"ש פ' ויצא וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום ויאמר ד' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך נתקשה באוה"ח בהמשך המקרא ונרא' כי יעקב לא התעכב בבית לבן רק כדי לתקן מעשיו ומעלליו להוציא יקר מזולל וכבר עלתה בידו כמ"ש לעיל שאמר לבן "נחשתי" ע"ע הלכתי לקראת נחשים ועתה כבר נודעתי שרק ברכת ד' היא תעשיר "ויברכני ד' בגלליך" ואחרי שאחז"ל שרשע אסיר להסתכל בפניו ועיין מ"ש לעיל ותקרא את שמו ראובן ע"כ סיפר לנו הכתוב שלע"ע כבר הטיב לבן את דרכיו ואישתני למעליותא ע"כ אף שבתחלה לא רצה לראות בפני רשע לע"ע וירא יעקב את פני לבן התיר לעצמו להסתכל בפניו והטעם כי איננו עמו ועל ידי שהתאכסן בקרב ביתו ופעל עליו לטובה כתמול שלשום שהי' איש רע מעללים כ"א כבר שב ורפא לו ואחרי שיעקב כבר עשה והשיג את מטרת היותו בבית לבן א"ל הקב"ה מעתה אין לך עוד מן הצורך לגור בביתו כ"א שוב אל ארץ מולדתך וז"ש אכפרה פניו במנחה ולא יהי' לי עוד לשונא ואויב יעשה אוהב ולא יכונה עוד בשם רשע ושונא ע"כ רק אח"כ אראה פניו אבל קודם לזה ששונא ומקרי רשע אין לי לראות בפניו:

ויקחם ויעבירם את הנחל ויעבר את אשר במסורה ויעבירם ביבשה ופי' בע"הט שנקרא לו מעבור יבוק כי באמת הצדיקים חסים על ממונם עיין לעיל פ' חיי שרה מ"ש ואפ"ה יעקב אבינו מקודם העביר את נשיו ועבדיו המוזכרים מקרא הקודם ולא חס על ממונו שילך לאיבוד וזהו ויעבירם את בני אדם הנזכרים אבל ויעבור את אשר לו המה הנכסי' העביר מדעתו ולא חס על ממונו והטעם כי ביד אפרים כ' שנס בוודאי לא יעשה ד'