לוח ארז החדש פה

ותחבולותיו רק אם יבוא להלחם עמי ביד חזקה בחרב וחנית אז אפשר והכני שיגבור עלי בכחו וגבורתו אבל בהראותו אחוותו לא יוכל לי רק אם על בנים עליהם אני ירא כנ"ל:

והכני אם על בנים ובמד"ר "ואתה אמרת לא תקח האם על הבנים אותו ואת בנו לא תשחטו" עפמ"ש ז"ל אקרא דמזמור לדוד בברחו מפני אבשלום קינה מיבעי' לי' שמתחלה כשא"ל הקב"ה הנני מקים רעה מביתך סבור שמא עבד או ממזר כיון דשמע דבנו הוא שמח דסתם בן מרחם על האב ופי' ביערת דבש כי יש עונש ע"ד השגחה לכפר עוון או שהקב"ה מסתיר פניו לטובה ממנו מניחו ע"ד הטבע ויענש ובכ"ז לא יהי' לו כפרת עוון ע"כ כשסבור שעבד או ממזר יקום עליו לרעה ואחר שהם מדרך הטבע שונאיו ורודפיו ע"כ לא יהי' לו על ידם כפרת עוון אבל כיון דשמע דבנו הוא אע"ג דסתם בן מרחם על אביו בע"כ שהקב"ה ישנה הטבע ויהי' לו כפרה לעוונותיו ע"כ שמח וזמר אדז"ל וא"כ יקשה לכאורה אחרי שעשו אחיו הוא מבטן וסתם אח אוהב את אחיו ואם בכ"ז יכהו בע"כ שדי הסיתו ויהי ליעקב להתם עוון ולכלות פשע וא"כ אין לו לירא ולפחד כ"א לזמר ולשורר כמו דהע"ה ששר כיון ששמע שבנו עומד נגדו כדברי יער"ד הנ"ל אלא צ"ל דווקא אב ובנו שישנאו זא"ז הוא שלא כדרך הטבע אבל אח לאחיו ימצא לפעמים שבטבעו שונא אותו ולא יהי' לו לכפרה וקצת ראי' שרק רחמי האב על הבן או להיפך ולא באחים שהרי מצות שילוח הקן ואותו ואת בנו הוא מצד הרחמנות כמ"ש הר"מ וכבר יישבו המפרשים מאז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו עיין רמב"ן א"כ מדוע לא אסרה התורה ליקח בקן צפור שני אחים או לשחוט ב' אחים ביום א' ולא אסרה רק אותו ואת בנו או אם על הבנים ובע"כ שאין הרחמנות רק באבות ואמהות לבנים וז"ש הצילני נא מיד אחי אע"ג שהוא אחי מבטן ולידה בכ"ז אני ירא ששנאתו עלי לא תכפר עווני והראי' אם על בנים ואתה אמרת רק לא תקח האם על הבנים, ורק אותו ואת בנו ולא אחים יחדיו בע"כ שאין הרחמנות כ"כ בטבע אחים ע"כ אני ירא שלא יסור עווני ע"י שנאתו ע"כ הצילני נא:

פן יבא והכני אם על בנים כי לכאור' האיך פחד יעקב שעשו יהרגהו הלא הוא בן יצחק הצדיק וחס לי' מזרעא דאבא להיות הורג נפש אחיו אבל אחרי שעיקר חינוכו של בנים הוא ע"י האמהות כמ"ש בן כסיל תוגת אמו והיא הלא היתה מזרע מרעים משפחת לבן ובתואל נתיירא שגידולה וחינוכה את עשו עפ"י מעשי אבותיה יתן חרב בידו להרגהו וזהו פן יבוא והכני ואף שהוא בנו של יצחק מ"מ הלא האב אינו המגדל ומושל על בנים כ"א "אם על בנים" היא היא המושלת על בנים ע"כ ירא:

ואתה אמרת הטיב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב עפמ"ש והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ואחז"ל כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן באין עושין ודקדקו רז"ל כיון דלפי פשוטו והיה מספר בשאין עושין רצש"מ הו"ל להש"ס לומר להיפך כאן בזמן שאין עושי' אז והיה מספר וכאן באין עושי' אשר לא ימד כסדר הכתוב ע"כ לבי אמר לי שי"ל להיפך עפמ"ש דהמע"ה למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה ופי' בלוח את יתרו מאחז"ל המהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ו' ימים שהמורם משם שמי שתועה עלי דרכו עלי ארץ והוא כהילך במדבר ארץ לא זרועה ולא יצמיח לו פר' קדש הלולים ימנה ויספור את ימי שנותיו עלי ארץ ויראה כי הם כצל עיבר וכחלום יעוף וילמד מזה לתקן עולמו עד שיקדש יום הקדוש והנה נאמר אשר שמתי חול גבול לים כי החול על שפת הים הוא המעכב שלא יתגעשו מי הים ולא ישטופו בעברם על גדותיהם כל חלקה טובה כ"כ יש לו לאדם תבלין נגד יצ"הר שלא ישטופו גלי תאוותיו אותו והוא כנ"ל שיספור וימנה ימי חייו אז יביא לבב חכמה ולא ישמע לקול כסיל המפתהו לחטוא וז"ש והיה מספר בני ישראל כשישראל סופרים ומונים את ימיהם ורגעיהם ויבואו בחשבון על כל רגע ועונה שלא תאבד ממנו לריק ולבהלה וזהו החול אשר על שפת מים הזדונים המחטיאי' את האדם וזהו לאות שעושי' רצינו של מקום ע"כ והיה מספר בני ישראל להם לטובה כחול הים כמו שהוא מעכב את הים מלשטוף את כל עץ השדה כ"כ המספר והמנין כחול הוא לעכב מים הזדונים המחטיא' את האדם אבל בעת אשר לא ימד ויספר כ"א מבלים שנותיהם וימיהם בלי חשבון זהו אות לבני מרי שאינם עושים רצונו של מקום:

– ובלוח ארז נסא פירשתי מ"ש הללו את