לוח ארז החדש פא

אלקים את חרפתי שבכל לידה של לאה נכלמה ע"כ לא אוכל להסתפק בלדת בן יחיד כ"א יוסף ד' לי בן אחר למען אהי' כאחותי שכמו שלה נעשו נסים הרבה בכל לידה כן גם לי יהי' ע"כ תקרא את שמו יוסף:

ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ד' בגללך, כי תיכף לת"ח ברכה והמעולה שבברכות היא שכל סביביו ילמדו ממנו לעבוד את ד' ובלי יפונה גם לבן למד ממעשה יעקב כ"ז שהי' בצל קורתו כמה מעלות טובות ומדות למקום ומעמדו הרוחני לאחר שנשתהה הצדיק בביתו טוב הי' אחריתו מראשיתו מעת אשר בא אליו עד שאם מתחלה לא האמין לבן רק בנחשים ותרפים עתה בעת הפרדו כבר בא לכלל בינה והשכל כמו שלא נחש ביעקב כ"א ברכת ד' היא תעשיר ולא הוסיף עצבים ותרפים עמו ע"כ הפציר לבן ביעקב שלע"ע לא יקשה עוד לו להשאר בביתו אחרי כ' כבר נשתנה למעליותא וזהו אם שנא' לע"ע אוכל למצוא חן בעיניך שלא תעזבני כי הן אמת "נחשתי" ע"ע הייתי מאמין בנחשים וקסמים אבל עתה בגללך ועל ידך נודעתי ויברכני ד' שהתרפים לא יועילו מאומה רק ברכת שמים מעל ע"כ אמצא חן שלא תעזבני:

ובזה י"ל מ"ש להלן כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך, (והוא כפל לשון) ואחר שא"ל נחשתי כנ"ל הוסיף לאמר אתה ידעת את עבודתי (ולא אמר אשר עבדתיך) כי מלבד העבודה הקשה שהיתה קשה בעצמה אביעקטיו עוד הי' קשה העבודה על יעקב הצדיק סוביעקטיוו שאיש המעולה כמוהו יהיה עבד נרצע לאיש נקלה כלבן ע"כ אמר מתחלה שלא תתבונן רק על אשר עבדתיך כ"א גם את עבודתי שאני הנכבד עבד לאיש כמוך אבל אחרי שאיל ויברכני ד' בגללך בכוונה הנ"ל שכבר איני מאמין בנחשים רק בברכת ד' א"ל עכ"פ ידעת את עבודתי שהעבודה בעצמה יהי' למי שיהי' היתה קשה:

וי"ל בזה דברי המסורה הובא' למעלה "ויגל יעקב את האבן" – שלכן שמח לבי ויגל כבודי", שרומז להנ"ל שראה יעקב והנה באר בשדה שיש בו מים חיים מי הדעת לרוות צמאון בעליו רק שהאבן גדולה על פי הבאר הוא היצ"הר שצריך להעבירו ולנטלו וללשאו ויעקב השתדל בזה להסיר את האבן מכשול מעל לבן כי עצמו ובשרו ההוא ושמחה לאיש כמוהו אם גם עצמו ובשרו שארו וקרובו יתהלך בדרך הישר וז"ש לכן ויגל את האבן ועלה לו כי תחת שיצא לבן מתחלה לקראת נחשים נתעלה להודות כי ברכו ד' על כי לכן שמח לבי וכו' אם לא רק אני בעצמי אשכון לבטח כי אם אף בשרי המה קרובי ושארי ישכנו לבטח:

לקח יעקב את אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה דקדק בכלי יקר דמתחלה נקט "כל" ואח"כ "מאשר" דמשמע רק מקצתו ונראה עפמ"ש רש"י צאן רבות פרות ורבות יותר משאר צאן ואחרי שידעו שהקב"ה לא יברך את הרכוש אשר באיסור' אתי לידי' דלא עביד הקב"ה ניסא לשיקרא, ע"כ הן אמת שלקח את הכל אשר לאבינו אבל הכבוד הנעשה לו מאת השי"ת לברך את מקנהו ביתר שאת לא חלק לו כ"א על אותן הצאן אשר לו בהיתר והם שכר פעלתו וזהו מאשר לאבינו ממקצת רכושו והוא מה שרכש בהיתר עשה לו את הכבוד הזה מה שקדוש ד' כבדהו לברכו:

וינהג את מקנהו וכו' מקנה קנינו אשר רכש לבוא אל יצחק אביו – הקשה כפל לשון מקנה קנינו י"ל עפמ"ד ביבמות פ' אלמנה ס"ו שאשה ועבד של כהן שקנו עבדים יאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו קנין שקנה קנין ה"נ י"ל בשביל שרצה יעקב לתקן אותם שיהיו בקרבת יצחק אביו הצדיק ע"כ לא הסתפק בזה לקח עמו את עבדיו ממש כ"א מקנה קנינו היינו עבדיו שקנו עבדים לקח מבית הרשע והטעם לבוא אל יצחק אביו כנ"ל:

יש לאל ידי וכו' כי לבן חשב בדעתו שע"כ גנב יעקב את התרפים בשביל שהתרפים יש להם כח ואיל להגין על הבית אשר הם בו וכדי שלא יהא ללבן שמירה והגנה זו גנב אותם שלא יהיו לו למגן ומחסה וכיון שלדעתו גם יעקב מאמין בכח התרפים ולא יבטח באלקיו אשר כנגדו שוא ועמל כל האלילים ותרפים כאפס ואפל ע"כ מזה נשפט לבן אף שהקב"ה א"ל והזהירו שלא לעשות רע ליעקב בכ"ז יש לאל ידי לעשות רע כי אין ח"ו בדבריו ממש שהרי למה גנבת את אלקי ובע"כ שאתה נותן לתרפים כח ואומץ אף לעשות נגד רצון השם: