לוח ארז החדש פ

ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה עפמ"ש רז"ל כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו נמצא שהאדון הוא עבד לעבדו וזהו ללאה בתו שפחה שלאה נעשית שפחה לזלפה:

ותקרא את שמו ראובן כי אמרה כי ראה ד' בעניי כי עתה יאהבני אישי ונתקשו המפרשים היכן מרומז בשם ראובן שראה ד' בעני' ונרא' עפמשה"ק הראב"ד בבעה"ב הובא ביתה יוסף או"ח סי' ר"מ ובבר"י שם דלמאי דאיתא בנדרים כ' וברות' מכם המורדים והפושעים בי אלו בני שנואה וכיון שיעקב שונא את לאה א"כ הוי ראובן ח"ו בן שנואה וי"ל עפמ"ש בב"י שם אף שהבנים לא חטאו בכ"ז בעיון האבות נותן הקב"ה לבנים הטבע להיות פושעים ונמרדים לפי"ז דכ"ז אם השנאה תהי' כבושה ושמורה לנצח אבל אם הקב"ה היודע עתידות למי רואה ומגיד מראשית אחרית שמהונאה אשר היא רק לפי שעה ולבסוף יתהפכו ואויב לאוהב אז לא יפקוד עוון האבות אשר אינה אלא לפי שעה לתת לבנים טבע אשר משחתם בהם לנצח חלילה לד' מעשות כזאת וכיון שהקב"ה ידע מקדם את אשר יעשה בסיף הימים יאהב יעקב גם את לאה ע"כ לא מקרי בן שנואה ולא כעשה ח"ו פושע ומורד. והנה אז"ל אסור להסתכל בפני רשע מדכתיב לולי פני יושפט אבי נושא ולפי"ז פי' דקרא שאמרה לאה לא תחשבו שבני הנולד הוא בן שנואה מן הפושעים ומורדים ובשם רשע יכונה עד שאסור להסתכל בפניו לא כן הוא כי אם ראו-בן שאתם רשאים לראות בפניו והטעם כי ראה ד' בעניי בעת אשר הייתי עוד שנואה כבר בעת ההיא ראה ד' שהיה הוה ויהיה ורואה את העתיד כהווה שעתה יאהבני אישי שתחת שנאתי יאהבני בעתיד ולא הוי דינו כבן שנואה ומדוקדק שאמרה יאהבני בעתיד ולא אמרה אוהבני בהווה:

ותרא לאה כי עמדה מלדת וכו'– כי כל אדם צריך לעלות מעלה בקדש בכל יום מוסיף והולך קדושה וטהרה אבל אם רואה שהקב"ה מפליא לעשות עמו ברב הכמות והאיכות יוכל לבוא לידי נועות שכבר הגיע למדרגה עליונה שאין למעלה ממנה ולא יוסיף עוד להשתדל להשלים א"ע ביתר שאת בחשבו בלבו שכבר הגיע למרום מעלות עליו אין להוסיף ע"כ לאה בראותה שבירך ד' אותה בפרי בטן הרבה חשה לנפשה אולי ע"ז יבוא בלבה לחשוב שאינה צריכה עוד להתעלות כ"א תוכל לעמוד נצב על מדרגתה ע"כ ותרא כי שעמדה' ולא רצתה עוד להלוך מעלה מלדת ע"י שילדה כ"כ בנים ע"כ ניסתה ונתנה שפחתה ליעקב ואם גם השפחה תזכה לבנים אף שהיא עוד על המדרגה התחתונה במעלות ומדות אז תבין שהיא גם היא לא עבור צדקתה זכתה לריבוי בנים פ"א רק המזל גרם לזה ע"כ אחרי שילדה גם זלפה ליעקב ותאמר בא גד כפירש"י מלשון וזל שנוכחה לדעת שרק המזל גרם ע"כ לא עמדה עוד כ"א הלכה לדרכה בקדש:

ותאמר אסף אלקים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ד' לי בן אחר כי בהיות שרחל ולאה שניהם היו עקרות וד' ברחמיו פקד אותם לטובה בפתיחת הרחם ע"כ לחרפה הי' לרחל שאחותה נפקדה ברחמים בעוד אשר היא נשארה עקרה כי נראה מזה שהיא אינה ראויי' וכדאי שיקבל ד' תפלתה כשועת אחותה והנה אם עקרה ילדה ע"י נס יוכל להיות על א' משתי פנים או שהקב"ה פותח את הרחם ללדת פעם אחת ואח"כ נסגר הדלת עד שבלדת השני צריך עוד הפעם לפתוח את הרחם ע"י נס א"כ בכל לידה ולידה שילדה לאה נעשה לה נס מחדש ואם כן הוא כל לידה שילדה לאה הוא לה לכבוד ולרחל לבזה ולחרפה כי לה הוסיף השי"ת בנסים ורחל נשארה סוגרת ומסוגרת ונראה לעין גדולת צדקת לאה מרחל ששמע ד' בכל פעם לקול תחנוני לאה והסיר אזנו משמוע קול שועת רחל אבל י"ל שרק בלדת בן הראשון נעשה ללאה נס ונשתנה טבעה לגמרי ובטל עקרותה ונעשית ככל הנשים היולדות בריווח וע"כ שלא נעשה נס בכל לידת לאה רק בפעם הראשון א"כ אין כאן הוספת חרפה לרחל בלדת לאה כמה בנים והנה רחל בדעתה היתה שהקב"ה עשה נס ללאה בכל לידה ולידה כאופן הראשון א"ש נאסף ונצבת חרפתה כי ע"י כל לידה ולידה נתביישה ונכלמה א"כ אף שילדה פעם א' אין זה די להסיר בשתה כי עוד לה לקנא באחותה שלה נעשו נסים הרבה בלידות הרבה ולה רק פעם אחת ע"כ צריכה גם היא להוסיף ללדת וז"ש אסף אלקים את חרפתי לא שחרפתי בעשתה רק פעם א' כי מיד בלידה הראשונה של לאה נעשית פוריה כ"א אסף