לוח ארז החדש עו

חפצינו בהם ונרום ונשא ונגבה מאוד בכ"ז לא נבוש ולא נכלם לזכור ימי ענינו ומרודינו אחרי שאנו יודעים כי לא לנו הכבוד וגם לא לנו הבושת אחרי שהכל אשר לכל עלייתנו וירידתנו הוא בגזירת עירין פתגמין ומן השמים נגזר עלינו הן לשבט הן לחסד וז"ש ביום טובה הי' בטוב אבל זכור ולא תשכח בעת ההיא לראות גם את ימי הרעה שעברו על ראשך ולא יהי' הזכרון הזה לנו ללעג וקלס כי גם את זה לעומת זה האלקים בחכמתו ולא אנחנו עמו ע"כ מה לנו לבוש על אשר עשה אלקים לנו. – ובפרט מטעם הזה לא כבוש בזכרינו ימי ענינו כי הם לנו לא לבד לא לאי כבוד כ"א אדרבה הומה יעטרונו עטרת תפארת לעמוסים כי אם שאר או"ה היו כ"כ בכובד הגלות דחופים וסחופים מכל עבר ופנה כבר היו אובדי' וכלים לנצח ואנו שעמדנו חי כל הימים וכל רוחות סערה אשר הקיפוני לא הזיזו אותנו ממקומינו ואנו עם עולם אשר אף אם חדשים לבקרים עומדים עלינו לכלותינו ע"כ ימי גלותינו ועבדותינו פאר וכבוד יתנו לעם כזה אשר גם בבית הסורי' יצא למלוך כי גם שיעבודינו הוא לאות ולמופת על חביון עזינו שאנו כמלכים היודעים למשול ולשלוט על פגעי ונגעי הזמן ולנענע ראשינו על כל גל וגל אשר שוטף עלינו מים הצרות והנה השמן הוא סימן מלוכה כי בו מושחים המלכים וזהו שרמז וישכם יעקב בבקר אם יזרח על יעקב בקר לא עבות ויזרח לו השמש החירות משיעבוד מלכיות המקיוה לא ישליך את זכרון ימי הרעה אחרי גוו למען לא יראו עוד ולא יהיו לו לקיקלון כ"א את האבן אשר שם מראשותיו הרומז על ימי הרעה שרק אבן יוצע תחתיו ושם אבנים רפידות את האבן הזאת המזכיר את רוע מצבו מקדם הקים למצבה למזכרת עולם למען לא ישכח את ימי עניו ורישו והטעם לזה כי ימי עניו לא לחרפה יחשבו כ"א אדרבה ויצוק שמן על ראשה שמן משחת המלוכה והשלטנות גם בעת ענינו ומרודינו היא עדות לישראל:

ועד"ז י"ל מ"ש פ' ראה כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך כי הוכחה נאמנה ששפלותינו רק ד' זכר לנו וגם עלייתינו רק ממנו הוא ולא לנו הכבוד ולא לנו הבושת כי מי שהוא עבד מבטן ומלידה ואח"כ נעשה חפשי ובן חורין עבדותו מקדם לחרפה לו אבל אנו בנ"י לא היינו עבדים מלידה וגם חירותינו איננה כמנהג העולם שהדרך הוא שעבד שאדונו מוציאו לחפשי מתחלה מצא חן בעיניו עד שהקל מעליו עולו עד שברבות הימים יוסיף אהבה על אהבתו וישלחנו חפשי חנם אבל שיוציאו מעבדות לחירות בפעם אחת פתאום מבלי שהראה לו מתחלה חיבה ואהבה לא יעשה כן אבל אנו הוציאנו הקב"ה מעבדות לחירות לא מעט מעט שבר עול עבדותינו כ"א כבדה העבודה על האנשים ופתאום נראה האדון ד' צבאות ושבר עול עבדותינו מזה נראה בעליל שרק יד ד' היתה זאת היא נפלאת הן כשנעשינו עבדי פרעה והן בעת צאתנו מאפילה וחשך לאור גדול וזהו כי בחפזון ולא לאט לאט יצאת מארץ מצרים ואחרי שמזה נראה בעליל כי ד' בראשם הן לשבט והן לחסד ועי"כ למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ולא תהי' לך לבושה שהיית עבד אחר שמאת ד' היתה זאת וסר חרפת עמו:

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה הרמב"ן כ' אף שהקב"ה אסר את המצבות ושנא אותם מ"מ אהובה היתה בימי האבות וי"ל הטעם שיעקב העמיד מצבה עפמ"ש ז"ל בסתירת המקראות ויקח מאבני המקום וישם את האבן שכלם נעשו אבן אחת ופי' המפרשים שמרמז שעל שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ובהעדר א' מהם אין לעולם קיום ע"כ נעשו ג' האבנים שהם אבני שתיה שעליהם יסוד עולם לאבן אחת להורות נתן שרק בשכלם תואמים יחדיו אז לא יתמוטטו אדני תבל ועפי"ז מובן מאי דנתקשה בו הרמב"ן בפרשתינו ובפ' שופטים מדוע שנא השי"ת את האבן ולא את המזבח הלא את זה לעומת זה עשו הכנענים חק לע"א ולהנ"ל א"ש כיון שכ' רמב"ן בשם רז"ל דמצבה מאבן א' ומזבח מאבנים הרבה ע"כ ציוה הקב"ה לבנות מזבח מאבנים הרבה להורות שקיום העולם תלוי אם עומד על ג' דברים הנ"ל ואסר מצבה מאבן א' שנתן מקום לטעות שרק ע"י אחת מג' רגלים הנ"ל אשר בו יבחר ויקרב האדם העולם עומד על תלו מה שבאמת אינו כן ולפי"ז מיושב' הקושי' מיעקב אבינו כיון שכל הטעם איסור מצבה הוא כנ"ל וביעקב האבן האחת אשר היתה לראש פנה נתהוו משלשת האבנים שנעשו אחת וא"כ כיון שאבן יסודתו ומחצבו מכל ג' האבנים שעליהם העולם עומד א"כ מצבתו