לוח ארז החדש עה

ידו לבטל גזירת הבורא ית"ש ע"כ בצדיקים כאלו לא יאה לומר ד' אליו אני ד' דמשמעו אני ולא אחר שהרי הקב"ה קראו ליעקב אל שגם הוא כביכול אל כמוהו ולא יקרא הקב"ה אליו רק בשם אנכי וכ"ז במי שיקרא ד' אלקיו כנ"ל אבל מי שלא יקרא אצלו רק בשם אלקי אבותיו שפיר נאה לקרא בשם אני ד' אלקי אביך דייקא אז אני ולא אחר וזהו כוונת הדרוש שהרי נאמר והנה ד' נצב עליו לא שהוא נצב על ד' ומושל עליו כמ"ש ויהי היום ובני האלקי נצבי' על ד' ואמרו רז"ל שהוא בר"ה ורומז ג"כ להנ"ל שברה שהקב"ה גוזר גזירה והצדיקי' מבטלי' אותם ע"י תפלתם נמצא שהם נצבי' כביכול עליו מלמעלה כמ"ש ראיתי על הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה ורומז ג"כ להנ"ל שהאדם הגדול הוא כביכול עליו מלמעלה אבל כאן ביעקב ד' ניצב עליו ולא הוא על הקב"ה שלא הי' עדנה במדרגה גדולה ונפלאה כזו כי א"ל אני ולא אחר כי אני רק אלקי אביך מה שקבלת במסורת אבל לא אלקיך שהשגתני מדעתך ועל זה נצטער יעקב שלא דבר עמו בלשון אנכי שאני שולל את האחר כ"א גם הצדיק נקרא אל עד שאח"כ א"ל הקב"ה הנה אנכי עמך אני כביכול עמך במדרגה אחת שאתה אל כמוני ונתפייסה דעתי:

עוד י"ל כי הקב"ה צריך לסייע לכל אדם שיוכל לילך בדרך התורה כמ"ש חז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו אבל באברהם אבינו נאמר התהלך לפני ופירש"י שלא הי' צריך סעד לתמכו ודז"ל אקרא מי כאל ישרון מה הקב"ה נאמר בו ונשגב ד' לבדו אף יעקב נאמר בו ויותר יעקב לבדו הכוונה כמו שהקב"ה מושל בגבורתו עולם ואין עמדו עוזר ומסייע כ"כ יעקב אבינו וצדיקי שכמותו ויותר לבדו ואינו צריך לסיוע של הקב"ה וכ"ז י"ל בארץ הקדושה דאוירא מחכים ובצירוף קדושתם לא היו צריכי' לסיוע אבל כ"ז היותם בארץ טמאה בוודאי גם להם הי' צריך עזרת מקדש שלא ילוזו מעגלותיהם וז"ש והנה אנכי עמך ושמרתיך צריך אתה תמיד לשמירתי שלא תחטא עד שהשיבותיך אל האדמה הזאת ופה לא תצטרך לסעד ושמירה אבל לא אעזבך לא אוכל לעזוב אותך בלי שמירה עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך להשיבך אל אה"ק:

וייקץ יעקב משנתו ויאמר– כתב בע"חט שסופי תיבות אלו צבור מרמז שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בצבור והטעם כי אל כביר לא ימאס אחרי שהתפלה צריכה כוונה זכה וברורה ואין כל אחד ואחד יוכל לכוון כראוי אבל אם ברבים עמדו אז לא ימלט שהא' מהם יכוון כוונה הראוי ובעבורו יעלו ויבואו ויגיעו גם תפלות האחרים אשר לא ידעו לכוון כמוהו וז"ש וייקץ וכו' שמרמז על תפלה בצבור ונתן טעם למעלתה כי יש די במקום הזה כל בי עשרה שכינתא שרי' ושומע לקול תפלתם אם גם אנכי האיש היחידי לא ידעתי לכוון כראוי. – וע"ד הלציי י"ל כי כשאדם מתפלל ביחידות יוכל להעיר משנתו בעת אשר ירצה אבל כשמתפלל בצבור אשר לרוב הזמן קבוע לעת מועד צריך להקיץ משנתו בעת הקבוע ולא יעבור:

אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וכו' וזה שער השמים עפ"י מ"ש בלוח ארז כי קודם מתן תורה לא ידעו שהקב"ה הוא רחום בדין וברוגז רחם יזכור כ"א בדעתם שבעת רחמים הוא רחמים גמורים בלא תערובת דין ובעת דין לא ידע רחם עד שנגלה הקב"ה בסיני ואמר אנכי ד' אלקיך רחמים ודין שניהם תואמים ח"ש אכן יש ד' במקום הזה יודע אני שיש רחמים אבל אין בי תערובת דין כי "אנכי" הרומז לדבור הראשון ששם נגלה שהקב"ה רחום בדין לא ידעתי עוד ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים כמו שברחמים אין דין כ"כ להיפך בדין לא יהי' רחמים ע"כ מה נורא המקום הזה כי במקום שישלוט דינו ית"ש אז אין זה כי אם בית אלקים רק דין ולא יתמתק הדין ע"י רחמיו והעיד הכתוב שמי שעומד עדיין במדרגה זו שאינו יודע עדיין שרחמים ודין נקבצו יחדיו זה לא בא עוד פנימה אל הקדש כ"א רק ששער השמים' בו עומד על שער השמים אבל לא בא עוד לשמי מרום הידיעה האמתית ועיין או"הח ר"פ וארא:

וישכם יעקב בבקר וכו' עפ"י מ"ש בקהלת ביום טוב היה בטוב וביום רעה ראה כי גם זה לעומת זה עשה האלקים כי אדם נכבד אם יש בימים אשר חלפו ועברו עליו עת וזמן אשר בו היה נכנע ושפל הוא בוש מלהזכיר את ימי עניו ומרודו כי תחשב לו לבושת וקלון וישליך את העבר בים הנשייה במקום אשר לא יזכר ולא יפקד אבל אנו בנ"י אף בעת אשר נגיע לימי