לוח ארז החדש ע

שכינה כ"ב אף שמלאך ד' חונה סביב ליראיו בכ"ז ב"ז שהרשע לא סר מאהל הצדיק לא יראו לו מלאכי אלקים אשר לא יראו רק לצדיק בתכלית השלימות וזהו ויברך אתהם מה היתה להם לברכה שלימה וישב לבן למקומו ועזב אותם ונתפרדה חבורתם כי ע"כ שנפרד ממנו וילך יעקב לדרכו בקדש כמאז ומקדם בטרם התחבר אליו לבן וזכה שפגע וראה מלאכי אלקים מה שלא זכה כל עת היות לבן עמו וז"ש כאן ועשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום שטובה גדולה עשינו עמך ששלחונך מאתנו כי כ"ז היותך אתנו לא חלה עליך ברכת ד' בשלימות ורק עתה אחרי הפרדך מאתנו אתה עתה ברוך ד' ולא כ"ז היותך אתנו:

ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר הנני – עפמ"ש לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה כי שרי פירושו שאינה שרה כשהיא בפני עצמה רק עבור שאשת אברהם היא עולה עמו אבל שרה שהיא שרה אף בפני עצמה בלי צירוף אל בעלה הגדול ה"נ אמר יצחק לעשו שע"כ נקרא שמו גדול במעלה בשביל שהוא בניו של יצחק וזהו ויאמר אליו בני בשביל שבני אתה בשמך יקראוך גדול אבל הוא ברום לבבו השיב לא כן אבי כ"א הנני אף בפ"ע כשאני לעצמי אני הגדול:

הביאה לי ציד במסורה שבבע"הט הביאה למוסר לבך – עפ"י מ"ש בפ' שירה שדות אומרים ד' בחכמה יסד ארץ ופירשתי שמזה שאדם יגע וטרח בעבודת השדה נקח מוסר אם לחיי גוף כך לחיי נשמה להחיות את נפשו לעולם על אחס כו"כ יעמול האדם ולא יחוס על טרחתו עבור החכמה שהיא יסוד הארץ ואמרו רז"ל כי יצוד ציד חיה לימדך שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה עיין כלי יקר וע"כ ציוה יצחק לצוד ציד ויטרח בהזמנת מזון הגוף כדי שעי"ז יביא למוסר לבו לעמול ולעבוד עבור הנפש:

קום נא שבה, במדרש רבה בשביל שאמר יעקב קום נא שבה יצא ממנו משה רבינו שאמר קומה ד' ויפוצו אויביך עפמ"ש בסל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצונו מפני רצונך שאם האדם עושה נגד טבעו לקיים רצון קונו אז הקב"ה גמולו ישלם לו שגם הוא משדד הטבע לצרכו ועד"ז פי' בלוח ארז מאז"ל החום ראה וינוס מה ראה וינס ויצא החוצה, שבשביל שיוסף נלחם נגד יצרו וינס החוצה הקב"ה שדד לזרעו את טבע הים וינס מפני בני ישראל ע"כ אחרי ידע יעקב ביצחק אביו שמטבעו הוא אוהב את עשו א"ל קומה ממקומך הטבעי ובטל רצונך מפני רצון קונך השונא לרשע ועי"כ שידד הקב"ה את הטבע לבנו ואמר מרע"ה קומה ד' ממקומך הטבעי שמדרך הטבע צריך ללחום את אויביו בשער עדי יכבשו אבל אתה ד' קומה ויפוצו אויביך וינוסו בלי שום מלחמה:

אנכי עשו בכורך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה וכו'– כי בספורנו כ' סאה ששאל יצחק מטעמים שידע בעשו שאינו ראוי לברכה רק ע"י שיעסוק במצות כיבוד אב יהא מוכשר לקבל (והוא ע"ד ואראך ערום ועריה ונתן להם מצות פסח ומילה) אבל מיעקב שידע שהוא ראוי לברכה לא ישאל מטעמים אבל הוא בענוותנותו אמר אני כמו עשו בכורך ורק אחרי אשר עשיתי את אשר דברת אלי וקיימתי מצות כיבוד אב רק עי"כ מאכל מצידי למען תברכני נפשך:

וירח את ריח בגדיו ובמד"ר "ריח בוגדיו ובמסור' שבבע"הט "יירח ד' את ריח הניחוח" עפמ"ש באו"הח בקרא ויקרא את עשו שע"כ רצה יצחק לברך את עשו כי חשב שברכתו תעשה אות לטובה שעל ידה יחזור למוטב ואפשר שז"ש להלן ואברכהו בשביל זה שגם ברוך יהיה שלעתיד יהי' ראו' לברכה ע"י טוב מעלליו ותום דרכוו. – ובמעשה ד' כ' שע"כ נאמר בקרבנות ריח ניחוח שמורה על דבר העתיד לביא והריחו מרחוק כמו כל מיני בשמים כ"כ החוטא מקריב קרבנו להורות נתן בזה שלימים יצרו יהי' לאיש אחר אף שבעת עדיין חוטא הוא והנה השדה אשר יריח הוא ג"כ מורה על פרי תבואות שיביא לעתיד כי בעת אשר השדה יתן ריחו עדן לא נגמרה התבואה כ"א אות היא על העתיד להביא ברכה אל הבית לא כן השושנה בעת תתן ריחה כבר נגמר גידולה וזהו הכוונה שיצחק בדעתי שעשו עומד לפניו אף שעדיין אינו ראוי לברכה מפני רוע מעלליו בכ"ז היה כוונתו כנ"ל שע"י ברכת אביו גם ברוך יהי' לעתיד מוכשר וראוי לקבל ברכת ע"כ וירח את ריח בגדיו ובוגדיו ראה מרחוק שיצמח תושי' ע"י ברכתו ויאמר ראה ריח בני כריח השדה