לוח ארז החדש סא

דומה מה שאדם מרויח ביום השבת בלי שום עמל וטורח לירושה שאדם יורש את מה שעמל וטרח בו המוריש וזהו נחלה וירושה מבלי מצר ועמל והנה אם בנ"י מועטים אז נראה בעליל שרק לד' התשועה כי אין מעצור לו להושיע ברב או במעט אבל בירכו אותה שאף אם תפרי ותרבי עד שתהי' לאלפי רבבה לא יאמר זרעה המרובה באוכלסין שכחם ורב חילם הי' להם לישועה כ"א ידעו שרק ירושה הוא להם מאת הרב להושיע:

ובאו"הח כי שיותר טוב הי' להם שלא יהי' הדבר ולא יקום וי"ל שהם כוונו לקללה ולא לברכה את תהי' משועבדת לאלפי רבבה שכל האומות יעבדו וישלטו בך רק לעת קץ שיכלו ויאבדו הגוים רק אז זרעה יעשה חיל לירש נחלת גוים אחרי בלעו אותם המות לנצח אז יבוא ישראל אחרי מותם רק ליירש כמו כל ירושה שלא תגיע ליורש רק אחרי מות המוריש והקב"ה היפך הקללה לברכה:

בדמש"א פרשתינו הביא מדרש פליאה בזכות שאמרה רבקה אלך זכו ישראל להוציאם ממצרים עפ"י מ"ש באו"הח פ' יתרו לפ' מ"ש אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים שאף שהי' נוח להם לישראל להשאר במצרים ולהיות ש'לטים על שונאיהם אשר ענו אותם ד' מאות שנה אבל אחרי שכל הארצות בנהגו' ע"י מלאכים ושרים כמ"ש אשר חלק ד' אותם לכל העמים ורק ארץ הקדושה עיני ד' אלקיך בה להנהיגה בעצמו ובכבודו ע"כ הוציאם מארץ מצרים שהוא רק בית עבדים מושלת בו והביאם לא"י מקום אשר אדון כל הארץ ימשול בה כמ"ש רז"ל וכ"כ בלוח ארז יתרו שרק אז יזכו ישראל להתנהג ע"י הקב"ה בעצמו אם הם כובשי' את יצרם ומבטלים את רצונם ומתנשאי' למעלה ראש אז ד' אחד לשם ולתפארת ולתהלה אבל אם יחיו חיי בשרים אז לפחיתות כבודו ית"ש יחשב אם הוא בעצמו ישגיח עליהם והנה מה שרבקה עזבה את מולדתה ובית אביה והוא נגד הטבע וממנה ירשו בניה מדה זו לבטל רצונם מפני רצינו ועי"כ זכו שהקב"ה בעצמו ובכבודו ינטלם וינשאם מה שלא עשה כן לכל גוי ואחרי שע"כ הוצרך להוציאם ממצרים מבית עבדים משלו בו וא"כ דברי המדרש ה"ה כמבואר:

ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב במסורה שבבעה"ט לפנות ערב ירחוץ במים וטהרו ובבעה"ט כ' ע"ד הרוצה להחכים ידרים ועפ"ד בקדש י"ל אחרי שאסור לעסוק בחכמת חיצונות לעשותן רקחות ונובחים לתוה"ק עד אשר מלא כריסו בברכת ד' היא תוה"ק וכבר נשרש על ברכי התורה והאמונה עד שכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו כמ"ש על הרמב"ם ז"ל אז הותר לו וזהו ויצחק בא אחרי אשר כבר רווה את צמאוני מבאר חפרוה שרים היא תוה"ק אשר כל השואב ממנה לחי רואי רואה את חי העולמים ית"ש רק אח"כ הוא ישב בארץ הנגב להדרים בחכמות אחרות ע"כ לא יצא יצחק לשוח בשדה החכמות ללקוט שם שושנים ופרחים רק לעת ערב אחרי שכבר פנה יומו שהקדיש אותו לתורה ולתעודה כי רק לפנות ערב ירחוץ האדם במי החכמות ובכ"ז וטהור ישאר טהור גברא:

עוד י"ל עפמ"ש בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזו יכשר ויש להוסיף שהבנים אשר יוליד האדם לעת זקנתו עלולים להיות טובים מבני הנעורים אחרי שאין לו עד חום היצר כבימי בחרותו ואינו עוסק בפריה ורביה רק לקיים המצוה ולא לתאווה יבקש ע"כ טובים יהיו הנולדים מחיבור כזה אשר כל עיקר כוונתו לשמים ולא למלאות ספקי יצרו וכ"כ המפ' ששדה הוא כינוי לאשה אשר בה יזרע האיש זרע קדש הילולים לד' וזהו ויצא יצחק לשוח ולהתפלל על שדה שלו שיוציא זרע בירך אף לפנות ערב והוא לעת זקנתו גם אז יזרע לצדקה ונתנה המסור' הטעם לזה כי לפנות ערב ירחוץ במים שלעת זקנה ככלות כח התאווה אז ירחוץ במי הטהרה וטהור גברא ועי"כ יוכשר הזרע ביותר לקבל טהרת הקדש:

וי"ל עוד בשביל שכבר פנו ועברו ימי ילדותו ובקר ימי חייו כבר חלף והלך לו ע"כ התפלל שיזמין לו כבר הקב"ה שדה זרע אשר בו יזרע לצדקה, ונ"ל ומה ששהא באמת כ"כ לקיים מצות פו"ר י"ל שהרי בשעת העקידה הי' דינו לשרשו מארץ החיים כאחז"ל שבירך לאחר העקידה ברוך מחיה המתים והי' כקטן שנולד אחר העקידה ע"כ לא נחשבו ימיו ושנותיו רק מאחר העקידה ואילך:

והנה בברכות נ"ו אמרו רז"ל הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו וניצול הימנה שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי