לוח ארז החדש נח

וע"י מה זכה לזקנה ובא עם הימים שהיו קצובי' לו בעת הוולדו כמ"ש ויום המות מיום הולדו מלא קיצר את פתיל חייתו ע"י קנאה והוא ע"י שד' בירך את אברהם בכל כלומר בכל אדם שנתברך שמח גם הוא עד שבברכת אחרים גם הוא נתברך ביחד עם כל אדם אשר נתברך. – ונגד התאווה שמוציאה ג"כ את האדם מן העולם קודם זמנו התקנה לכבוש את תאוותיו במתג ורסן לזה הוסיף הכתוב לאמר כי גם עבדו זקן ביתו וזכה לזקנה טובה כי הי' מושל בכל אשר לו שמשל וכבש את תאוותיו ע"כ חי כל ימי חלדו באין מגרעת ולזה הוסיפה המסירה אם רוח המושל יעלה עליך שיש בכחך למשול על התאוה ביד חזקה אז מקומך אשר נועד לך ביום הוולדך אל תכח לעזוב אותו קודם זמנו כ"א תעמוד חי כל הימים אשר ניתנו לך:

עוד י"ל עפ"י מ"ש בלוח ארז וילך לפרש מאמר חז"ל הצדיקים ימיהם מתים לפי שמברכי' יוצר המאורות ומעריב ערבים, שהכוונה לפי שמקבלי' הכל בשמחה בין כשהשמש זורחת עליהם להצליחם ובין כששוקעת שמש הצלחתם מברכי' על הרעת כמו שמברכי' על הטובה עי"ז לא יקופד פתיל חייתם קודם זמנו עיי"ש באריכות ע"כ אמר ע"כ זכה א"א לזקנה בשביל שבירך את אברהם בכל בידעו כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ע"כ הכל הי' לו לברכה ולא לקללה ועל הכל הודה לד' כי טוב ועי"ז האריך ימים ושנים:

עוד י"ל כי בימי נעוריו הי' לו לאאע"ה מלחמת היצר כמו שאר בנ"א ע"כ אף שכבש אותו לרוב פעמים מ"מ אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא לפעמים גם הוא נפל כרע שדוד לפניו ע"כ אף שרוב מעשהו של אותו צדיק היה לברכה אבל עכ"פ לא ימלט שמיעוטם בעת אשר לא שלט ברוחו לא לברכה היו אבל לעת זקנתו שכבר הגיעו הימים אשר אין בהם חפץ ורצון היצ"הר וכבר לבו חלל בקרבו אז לא רק רוב מעשיהו הי' לברכה כ"א "כל" מעשיו שווין לטובה ולברכה ואחרי שאמרו חז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על היצ"הר ונוח להם לצדיקי להיות להם מלחמה תמידית עם יצ"הר כי לפום צערא אגרא ע"כ אמר אל היצ"הר שהי' מתחלה כאדון ומושל עליו ולע"ע הי' עבדו וכפוף תחתיו וזהו עבדו שהי' ע"ע המושל בכל אשר לו שים "נא" לע"ע שאין מן הצורך לי להלחם עמך ידך וכחך תחת ירכי הוא זרעי ויוצאי חלצי שהם עוד בימי נעוריהם והמה ילחמו אתך עד אשר גם הם ימשלו בך:

עוד י"ל בכוונת המסורה הנ"ל עפמ"ד במדרש שנדיב א' נשבה בנו יחידו ורצה להבטיח שאם אולי יחזור לביתו לא יקח העבד לעצמו את כל הנכסי' או יבזבז אותם ע"כ בתחבולה עשה שכתב כל נכסיו לעבדו ורק התנה עמו שאם ישיב בנו לביתו אז ג"כ המתנה קיימת רק שהבריר' ביד בנו לבחור לו דבר א' מכל נכסיו איזו שירצה ועי"כ השגיח העבד על הנכסים בעינא פקיחא אחרי שבדעתו שישארו לו אף לאחר חזרת הבן לבית אביו שהרי לא יוכל ליקח לעצמו עפ"י התנאי רק דבר א' ולא יותר והשאר יהי' לעבד לנחלה והשיאו עצה את הבן כשבא לביתו שאותו דבר א' שיבור לעצמו יהי' העבד בו יבחר לקח אותו וממילא קנה כל נכסי אביו כי מה שקנה עבד קנה רבי וה"נ יק' דהאיך הניח אאע"ה למשול את אליעזר עבדו בכל אשר לו אולי יאמר העבד שהכל שלו ויבריח את יצחק מנכסי אביו אבל דכיון דמה שקנה עבד קנה רבו לא יועיל לו ערמומיתו לז"א אם גם רוח המושל יעלה עליך העבד שתרצה למשול ולשלוט בנכסי אברהם כאדם העושה בשלו לא יועיל לך כי מקומך שאתה עבד אל תנח א"א לך לעזוב אותו אם אין בידך שטר שיחרור וע"ז סמך אברהם והניחו למשול ומורא לא עלה על ראשו:

ויאמר העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי וכו', כי מצות כיבוד אב היא מצוה יקרה ונכבדה ע"כ ירא העבד אולי רבקה לא תרצה לעזוב את אבותיה ולהפריע מצות כיבוד אבל אחרי שנאמר באאע"ה לך לך מבית אביך ואמרו חז"ל שא"ל הקב"ה לך אני פוטר ממצות כיבוד או"א כי מי שרוצה לכנס תחת כנפי השכינה כבוד שמים עדיף מכביד הוריו ע"כ הבטיחו אברהם שלא יירא מזה כי הצדיקת אשר יוכיח ד' לבנו לא תחוש על הפרידה מאבותיה כי יצא הפסדה בשכרה שתזכה להדבק בזרעו של אברהם אבינו כי אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ופטר אותי ממצות כבוד גם אותה יפטור:

שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בד' אלקי השמים ואלקי הארץ, ולהלן פסוק ז' אמר רק אלקי השמים וחילק בעוללות אפרים בין קודם לאחר מילה ועפ"ד בקדש י"ל עפמ"ש בלוח ארז