לוח ארז החדש נו

בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב שלא לבד שראוי לתן לו המערה אם היא ריקנית ואין בה כלום כ"א גם אם היתה מלאה כסף ראוי לתנה לו כי יצא הפסידו בשכרו אשר ירווח אם יקבר בשכונתם:

לא אדני שמעני השדה נתתי לך, ולהלן פסוק ט"ו אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף וכו', כי עפרון הי' רע עין ולא רצה ליתן מתנת חנם כמו שלבסוף הוצרך אאע"ה לתת לו שקלים קנטרין אלא שרצה להגדיל את עצמו לפני עם הארץ ולהראות שהוא וותרן בממונו ע"כ אמר מילתא דמשתמע מיני' שהם יבינו שרוצה לוותר משלו כראוי לנדיב כמותו אבל לאברהם בעצמו רמז שמה שמדבר הוא רק לאחיזת עיני עם הארץ אבל אין תוכו כברו לבו כפיו רק שהוא מוכרח לדבר כנדיב לב לעיני עם הארץ ע"כ אמר לא אדוני שמעני לא תשמע ותקבל דברי באמרי השדה נתתי לך במתנה כי רק לעיני בני עמי לאחיזת עיניהם אני אומר שנתתי לך חנם אין כסף אבל אח"כ כשכבר גלה אאע"ה קמצנותו לעיני עם הארץ וידבר אל עפרון באזני עם הארץ נתתי כסף השדה ואיגלי בהתי' אז ויען עפרן ויאמר שמעני אדני כעת כבר פי ולבי שווין ותשמע ותקבל דברי שתתן לי ארבע מאות שקל:

ובמד"ר נבהל להון איש רע עין זהו עפרן שהכניס עין הרע בממונו של אותו צדיק ולא ידע כי חסר יבואנו דכתיב עפרן חסר וי"ו וצ"ל מאי לאותו צדיק דקאמר מאי שיני' דצדקתו של א"א לזה ונראה ע"פ מ"ש רז"ל צדיקים חסין על ממונן והטעם לזה כי אחרי שכל משאם ומתנם באמונה בהיתר ולא באיסור קשה עליהם לצבור ממון כי צריכי' לברוח מצינו שערי היתר בשביל שער א' של איסור ע"כ צריכי' לחוס על ממונם שבא להם בקושי לא כן הרשעים אשר להם פתוחי' כל ארחות בצע ואין גדר התורה והמצות לפניהם אינם צריכי' כ"כ לחוס על ממונם שבא להם בנקל והרבה דרכים לפניהם לאסוף הון אשר סגירי' ולא יפתחו לשומר התורה:

ועוד טעם אחר כי הצדיק אשר יעשה בממונו צדקה ומעש"ט ועי"ז מרים קרן הכסף למעלה ראש כמ"ש ונתת בכסף שהצדיק יש לו כח לתת שיווי וערך לכספו ע"כ יחוס עליו כי הוא אמצע' לבצע מחשבותיו הטובים לא כן הרשעים אשר הכסף להם אמצעי להוסיף חטא על פשע כמ"ש וכסף עשו לבעל ע"כ במה נחשב הוא ואינם צריכים לחוס עליו כי איננו דבר חשוב והנה אאע"ה ג"כ כצדיק חס על ממונו וכאשר ראה עפרון את זאת למד גם הוא לעשות כמוהו להיות רודף כסף אבל באמת לא ראי זה כראי זה והמרחק רב ביניהם כי אאע"ה שמש בכספו לדברים טובים להנות בו בנ"א כמ"ש וד' בירך את אברהם בכל שלא לעצמו ולצרכי גופו וביתו השתמש בברכת ד' היא העשיר כ"א "בכל" מברכתו נברכו כל משפחות האדמה אשר הוצרכו לטובתו ע"כ חס על ממונו שה"ה לו כלי מוכשר לקבל טהרת הקדש אבל עפרון שהי' רע עין אין הכסף נחשב למאומה ואינו רשאי לחוס עליו ונ' שע"כ אמר אאע"ה בכסף מלא תתנה לי לרמז שאצלו הכסף מלא וגדוש ברכת ד' ויש לו שיווי וערך אבל עפרן סבור שהכסף בעצמו ראוי להשתדל עבורו בכל מאמצי כחו ולא ידע כי חסר יבואנו כי אותו הכסף בעצמו שהי' נקרא אצל אברהם "מלא" על בו מעשות כשיבוא לידו של עפרון שלא ישתמש בי להועיל כ"א להזיק "חסר" יקרא והנה כמו שבאאעיה הטוב עין הוא יברך את כל הנצרך מטובו כן הי' להיפך בעפרן הרע עין שהי' הכסף לו לבדו ואין לזרים חלק אתו ע"כ המליצו עליו שהי' חסר "וי"ו" אשר הוא אות החיבור המחבר ומקשר אבל הוא ישב ברד ולא היה שום חיבור בינו לבין הנצרכים לעזרתו ע"כ חסר יבואנו זהו שהכניס עין הרע בממונו של אותו צדיק דייקא כי עיניו הטוהו ולא שפיר חזו שאברהם הצדיק חס על ממונו ודמה בנפשו שגם לו נאה ויאה להיות חס על ממונו אבל עינו הרע לראות וכפו מלידע ההבדל שבינו לבין אאע"ה הצדיק כי אאע"פ הי' מחובר ומקושר עם בני אדם להטיב להם אבל לעפרן חסר אות החיבור להיות יחד עשיר ואביון:

עובר לסוחר, פירש"י שקלים גדולים שמתקבלין בכל צקום י"ל שמנובעות אשר תוכן כברן רציני ששי' בעצם את הערך אשר ניתן בעבורם אם לפעמים הם מטבע המהלכת ולעתות רחוקות הם זוזים שסיי' מזה ויוצאי' לזה כמ"ש רז"ל בכ"ז לא יארכו הימים ולא יראו ולא ימצאו עוד בעולם המסחור כי בעת אשר יבוא לידי אנשים אשר יצברו כסף יניחום במטמון ולא יראו עוד החוצה בידעם כי רוב המטבעות אין להם במה שבתוכם ערך הנטבע