לוח ארז החדש נד

את זה יקח ושוחט את בנו לע"א אשר לא יעשה כן בישראל כי ד' נותן לחם לכל בשר ולא ראיתי צדיק נעזב:

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני. עפמ"ש בב"ל לפי מ"ש ויצו דוד את שלמה בנו לאמר שיאמר וישווה לנגדו תמיד שהוא בנו של דוד הצדיק ועי"ז יזדרז ללכת תמיד בדרך אביו והוא ע"ד שאחז"ל גבי יוסף שדמות דיוקנו של אביו נראה ונמנע מחטוא וכ"פ חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שיהא נודע ונזכר להם שהם בנים למקום ואחרי שאחז"ל שהמניח בנו כמותו כאלו לא מת ע"כ אחרי שאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי שתמיד שפתי מרחשין שאתה האדם הגדול בענקים אבי אתה ועי"כ חי אברהם גם אחרי מותו – ועל דרך זה פירש ונשמע קולו בבואו אל הקדש ובצאתו ולא ימות, שאם נשמע קול אביהם אל הבנים גם אחרי שכבר עזב את עמק הבכא והלך לאור באור החיים וכבר בא אל הקדש פנימה ובצאתו כבר מעולם העובר אז לא ימות כ"א חי הוא לנצח בזרעו אחריו ע"כ השיב אאע"ה אם תעשה כן תמיד לא תשכח כי אביך אני אז "הנני בני" אני הנני בני כי מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ע"כ הוא בעצמו הוא בנו כי תחת אבותיך יהיו בניך:

וי"ל בזה מ"ש פ' נח אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו שגם בבנים אשר יולדו לנח הוא נח בעצמו ע"ד הנני בני הנ"ל וזהו אלה תולדות נח הוא נח בעצמו והטעם כי בכל זרעו הי' למזכרת נצח ובכל דורותיו אשר משרשיו פרו הי' תמיד שגור בפיהם וביבם שאביהם איש צדיק תמים הי' עי"כ נשאר בחיים חייתו באלה תולדותיו:

ולא חשכת את בנך את יחידך ממני כי באמת לא הי' יצחק יחיד לאברהם הלא גם ישמעאל אח הוא רק שהקב"ה גזר ואמר כי ביצחק יקרא לך זרע ולא בישמעאל הרי שע"י מאמר השם נעשה בן יחיד וזהו את יחידך "ממני" שרק על ידי ובפקודתי נעשה יחידך:

וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת כי היד לבדה אינה מרגשת בעשייתה דבר מה רק בהיותה מחוברת עם הגוף וכחותיו וגם שלוחו של אדם אף שהוא כמותו בכ"ז לא ירגש המשלח בעשות שליח את שליחותו ע"כ סיפר לנו הכתוב מגודל צדקתו של אאע"ה שלא הרגיש שום הרגשה פנימית בקחתו את המאכלת כ"א הי' בעיניו כאלו שלח את ידו בשליחות לשחוט שהמשלח אינו מרגיש מאומה:

פרשת חיי שרה ויהיו חיי שרה וכו' שני חיי שרה דקדק באו"הח בכפל הלשון ונראה דבאדם גדול המושל ברוחו על דורו נקרא כל שני חייו על שמו כמו ששגור בפי כל (דאס צייטואלטוער אלעקסאנדער, נאפאלעאן דעס גראסען) וזהו שרמז מגדולת שרה שכל ימי חיי שרה נהיו לשני חיי שרה ונקרא הדור ההוא על שמה הטוב:

ובמד"ר הה"ד יודע ד' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה כי לכל אדם ביום הוולדו ניתן לו כח ואיל לחיות שנים קצובות אם יחיה חיים ממוצעים ולא יכלה כחו קודם זמנו אבל בצדיקים נאמר יראת ד' תוסיף ימים ואמרו רז"ל זכה מוסיפי' לו ולהיפך שנות רשעים תקצורנה ע"י שיכלו כחם במלאות תשוקותיהם והנה הימים אשר חי האדם לפי טבעו ומזגו לא נקראו ימיו ושנותיו כ"א הם נחלת אבות שהם הולידוהו והשפיעו לו כח הזה אבל הימים אשר קנה לעצמו הארכהן ע"י יראת ד' הם המה שלו בעצם כי חילו לאורייתא כחו ועוצם ידו עשו לו את החיים הזה אין לאחרים חלק ע"כ אמר ששרה אמנו לפי מזגה וטבעה בעת נולדה לא הי' לה לחיות כ"כ רק יראתה את ד' הוסיפה לה שנות חיים וזהו "ויהיו" כלומר שנעשו מחדש חייה קכ"ז שנים אף שביום הוולדה אולי לא הוקצב לה רק ק' שנה אבל אלו לא היו שלה בעצם כ"א עולם כמנהגו נוהג אבל השנים שרכשה לעצמה יותר מן הקצובין אלו הם שני חיי שרה כי הם רק שלה ולא נחלת אבות וז"ש יודע ואוהב ד' שני תמימים הם השנים אשר זכו לעצמן ולא ע"י נחלת אבות שהטביעו בהם אבל ונחלתם שנותיהם הקצובות שנחלו מאבותיהם לעולם תהי' הם ממנהג וסדר העולם: