לוח ארז החדש נג

וכל אחד ואחד לבדו יספר וימנה ועליו להדליק נר ישראל ומאורו ומטעם זה נכבד האיש הישראלי יותר מן הים הגדול ומחוייב לשנות את טבעו לטובתו כי הים אף שבכללו מה נכבר הוא אבל כשאתה מונה פרטיו ויצא מן הכלל כאפס ואין הוא טיף להדי טיף וכל טפה בפני עצמה כמר מדלי כאין וכאפס אבל לישראל יאמר איש ואיש כ"א בפרטו ספון וחשוב לעת מצוא ע"כ בזכות ויבקע עצי עולה המורה שלהעלות אש עצים דקים ונבקעים להם יתר שאת כ"כ אף היחידים ופחותי הערך יש להם מעלה להעלות אש לד' לא כן הים רק בכללו היא חשוב ולא בפרטו ע"כ הוא משועבד אל בני ישראל אשר כל אחד ואחד ערכו רב:

ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, עפמ"ש יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו כי ראיי' לתחיית המתים הוא שהרי ראינו כשהאדם נוצר במעי אמו אז מת מעולם הרוחות ומאוצר הנשמות ונולד בבטן וכשיוצא לאוויר העולם אז מת הפעם מבטן ונולד לאור עולם הרי ראינו שכל מיתה שמות האדם ב' פעמים תבוא אחריה לידה וזהו יחיינו מיומים ע"כ נקווה שגם ביום השלישי אחרי מות האדם עלי תבל המיתה תהי' מקור חיים ויקימנו ובחי' לפניו וכ"פ בלוח ארז מ"ש ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותי אלקים שבעת הי' עלי אדמות חשב בדעתו שהוא הולך עם אלקים ומתהלך הוא כמו מתרושש פעולה המדומה אבל אחרי לקח אותו אלקים וזכה ליהנות מזיו השכינה ולא היה עוד הגוף מסך מבדיל אז הבין וידע כי איננו שהידיעה שהיתה לו כאפס ואין כחשבה וז"ש ויהי ביום השלישי לעת אשר יקימנו בתחיית המתים אז ישא אברהם את עיניו לזון מזוהר כבודו ית"ש ואז יוודע לו שמה שראה עד עתה את המקום ברוך הוא הי' רק מרחוק נראה אליו ניצוץ זהר השכינה:

ולך לך אל ארץ המוריה – במדרש רבה כתיב לך לך מבית אביך ולך לך אל ארץ המוריה ואין אנו יודעים איזו מהם חביבה מן מאי דכתיב לך לך אל ארץ המוריה שמעי' שהשני חביבה עיין כ"ס וכ' הדברים כפשטן עפמשחז"ל שנקרא הר המוריה שמשם יצאה הוראה לעולם הכוונה שנלמוד מזה להקריב א"ע על מזבח אהבת ד' כמו שעשה אאע"ה בעקידה וזהו הוראה לדורות עד היכן יגיע אהבתינו אל ד' לשמור פקודו ואנחנו לא נדע אם אהבת האב לבנו גדולה מאהבת הבן לאביו או להיפך ובפ"ק דפסחים גבי בא במחתרת מבואר שאהבת האב גדולה וה"נ מדכתיב גבי העקידה המורי' שממנו יצאה היראה הנ"ל לעולם ולא כתוב כן גבי לך לך מבית אביך להורות כן עד כמה עזה כמות אהבת ד' להקריב עבורו האהוב לו ביתר שאת ש"מ שאהבת האב אל הבן גדולה והן הן דברי המדרש שמזה מוכח שמה שרצה להקריב את בנו חביבה לפני הקב"ה יותר ממה שרצה לעזוב את אביו לקיים מצוות ד':

וזהו ג"כ כוונת מדרשם ז"ל פ' חיי שרה אקרא ותהי אשה לבן אדוני כאשר דבר והיכן דבר בהר המוריה הכוונה כנ"ל שמשם יצאה הוראה לעולם לנתק חבלי אהבת אבית לבנים וק"ו אהבת בנים לאבותם לעשות רצון קיני ע"ש גם. רבקה תעזוב את אבותיה וארץ מולדתה ללכת אחרי יצחק ולחסות תחת כנפי השכינה:

ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו – כי לחנך את הבנים צריכי' האב והבן להיות יחדיו תמים ועל שניהם מוטל העבודה הבן צריך לעשות הכנה לשדד את תלמי לבו למען יהי' לכלי המוכשר לקבל טהרה ותורה ואח"כ האב צריך לזרוע זרע לצדקה ולהבעיר בקרב לב נכון אש דת שלהבתיה וזהו הרמז ויקח אברהם את עצי העולה הוא החומר המוכן להדלקה והבערה ושם אותו על יצחק בנו שהיא מחוייב להכין את החומר אשר ממנה יבנה בית נאמן לד' אבל כשכבר נעשה הכנה דרבה אז ויקח "בידו" את האש שזהו רק בידו ובכחו של אב להבעיר את לבת אש שלמעלה בלב בנו ורק אז אם שניהם יעשו כתעודתם וילכו שניהם יחדיו שניהם שותפ' במעשה החינוך – ויש להלעיג על אנשי דורינו שמוסרי' את בניהם לכל עבודה ואומנות אף שיודעי' שעי"ז יוכרחו לחלל את מצוות ד' הנכבדה הוא שבת קדשינו ולעבור על כל פקודי ד' והתנצלותם שרצונם להנחיל לאהוביהם יש הפרנסה בריווח ויהי' להם לחם לאכול בהרחבה והרווחה וקורא אני עליהם את המקרא הזה ויקח את המאכלת הוא הפרנסה הנותנת מאכל וטרף