לוח ארז החדש נא

יצחק אף שאח"כ גם עשו נתברך מ"מ כבר הוחלשה כח הברכה ההיא כי ברכת עשו לא היתה אלא כהדין גרמייא ונופילה לברכת יעקב וכבר פי' בלוח אח מ"ש הללו את ד' כל גוים וכו' כי גבר עלינו חסדו שגם אומות העולם יש להם להלל ולהודות להש"ית על שגבר עלינו חסדו לחייותינו כהיום הזה כי עי"ז "ואמת ד'" היא תורת אמת הקדושה נשארה "לעולם" כי אין אומה ולשון אשר מסרה נפשה כ"כ על קיומה כישראל ח"ס הן אמת שד' נתן בשעת פקידה לשרה מנה יפה אבל וד' לקח ממנה בשעת עשייה שנתקלל שיכהו עיניו ואחרי שעי"כ נטול יעקב את הברכות תחלה וראש ונתקיימה קהל ישראל חי וקים לנצח עי"כ יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם אבל אם לא היו עיניו כתות לא הי' ח"ו תקומה לבית יעקב ולא הי' בעולם מי שיברך את השם כנ"ל לפי חומר הנושא:

עוד י"ל כפשוטו עפמ"ש באה"י "ויעש ד' לשרה כאשר דבר" כלומר תיכף ומיד כבר עשה כי לטובה אין הקב"ה ממתין לעשות אולי יבואו מקטרגי' לבטל הטובה אבל לרעה הקב"ה נמלך בבית דינו אולי ימצאו מליצי יושר וינחם על הרעה כי בכל צרתם לו צר וענוש לצדיק לא טוב ע"כ הוא י"ת מתמהמה ויחכה לו. ואמרו חז"ל כ"מ שנאמר וד' הוא ובית דינו וזהו ויעש ד' לשרה תיכף ומיד כאשר דבר ולא אחר כשעה חדא והטעם כי ד' הוא לבדו בלא בית דינו נתן אבל בשעת לקיחה ז"א לבדו יעש כ"א "וד'' הוא ובית דינו אשר נמלך בהם מטעם הנ"ל:

ויקרא אברהם את שם בנו וכו' במדרש רבה יצא חק לעולם דוריי' (לשון חירות) נתן לעולם ר"ל אמר הוסיפה על המאורו' כאמר כאן עשה ונאמר להלן ויעש את שני המאורות עפ"י ע"ש חז"ל אין מזל לישראל ואמר הקב"ה לאאע"ה צא מאצטגנינות שלך כי מי שמקבל עליו עול מלכות שמים פורק ממנו עול דרך ארץ כלומר עול הטבע שהוא דרך כל הארץ כי הוא הורם ונשא מעל הטבע וע"ז נאמר מאותות השמים אל תחתו רק מי שפורק ממנו עול תורה הוא המשועבד לחקי הטבע וע"ז רומז ויעש אלקים את שני המאורות את המאור הגדול הוא אור התורה והמצוה לממשלת היום אם אור התורה יזרח ויופיע עליהם ולא ילכו בחשך אין נוגה אבל המאור הקטן המה כוכבי השמים וכסיליהם ימשלו על בני אדם יושבי חשך אם לילה סביביהם אז ימשלו עליהם המזרות וכל כחות הטבע ולפי"ז אחרי שע"י קבלת התורה נעשו בני ישראל בני חורין משיעבוד אל הטבע כמ"ש חז"ל אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות ועי"ז יצחק זרע ברך אשר יקבל עליו עול תורה ונתן חירות לעולם וממלכות המזרות ור"ל הוסיף שע"י ששינה הקב"ה בלידת יצחק את הטבע הוסיפה על המאורות והוא הלימוד הנ"ל שהורו לנו שני המאורות שמי שמקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול דרך ארץ על הלימוד הזה הוסיפה גם היא פי שנים כי הראה העולם למדו שאין הצדיקים משועבדים למזל וטבע:

גרש את האמה הזאת, בדמשק אליעזר הביא מדרש פליאה כששמעה שרה שמשה רבינו לא יכנס לארץ אמרה גרש את האמה הזאת עפמחז"ל מפני מה נקבר משה בחוצה לארץ כדי שיחיו מתי חוצה לארץ בזכותו ראינו מזה כי טוב לצדיק טוב לשכנו והנמשך מזה ההיפוך שאוי לרשע אוי לשכינו א"כ הכוונה מבוארת אחרי ששמעה שטוב לצדיק טוב לשכינו שפטה במישור גם ההיפוך ע"כ דרשה צמר ופשתים כדרז"ל להרחיק את ישמעאל מחברת יצחק:

ויכלו המים מן החמת. במסורה שבבע"הט ויכלו באפס תקוה ויכלו בבשת ימי – עפמ"ש רש"י אקרא דבאשר הוא שם שבימי נבוכדנצר המית ישמעאל את ישראל בצמא שאמרי הוליכי אותנו אל בני דודינו ישמעאל וירחמו עלינו שנאמר ארחות דודנים אל תקרא דודנים אלא דודים והיו מביאים להם נודות נפוחים ומתו והנה אף שהקב"ה אמר באשר הוא שם ולא דן אותו אלא לפי מעשיו שבאותה שעה מ"מ בשביל זה נענש עכ"פ לשעה אף שלא מת בצמא מ"מ היתה לו רעת שעה שחלה את חליו ונטה למות וענה בצמא נפשו על שישראל קוו שבני דודים ירחמו עליהם והוא נשא חרפה על קרובו וכזב תוחלתם וסברם שהי' להם עליו ונתביישו בפני נבוכדנצר בראותו שגם קרובם ושאר בשרם הי' להם לאכזר וזהו שע"כ ויכלו המים על שישראל יכלו באפס תקוה בשביל שאפס וביטל תקוותם ומבטחם עליו ויכלו בבשת שנתביישו על ידו:

קומי שאי את הנער וכו', יש להמליץ עפ"י הידוע שכל האנשים שהגיעו בחייהם למעלה