לוח ארז החדש תנב

בתרי' יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב" עפ"י מ"ש אדמו"ר הגאון זצ"ל בפ' "ה' משימים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלקים" הכוונה כי יש בני אדם שומרים מצוות ה' ותורתו אבל לא בשביל ששכלם הורם כי יראת ה' טהורה משמחת לב ומאירת עינים כ"א בלא לב יעשו מצות אנשים מלומדה מה שראו אבותיהם עושים גם המה יעשו, ויש כת אחרת טובה מזו ששכלם הופיע והראה להם נוגה אור תוה"ק. והנה הא' עם היותם הולכים בדרך ה' ועושים את אשר צוה בכ"ז את בניהם לא ישתדלו להדריך בדרך הישר ולגדלם על ברכי תוה"ק לא כן הכת הנבחרת אשר בשכלם יגיהו דרכי התורה ומבינים כי ישרים דרכי ה' המה יצוו גם לבניהם אחריהם כנ"ל, וז"ש ה' משמים השקיף על בני אדם, כלומר על בנים אשר יולדו להם ומהם יראה ויבין אם הם רק דורשי אלקים בלב דעת ובינה ורק קורבם יחפצון בעבור שמעשה אבותיהם בידיהם או אם המה משכילים בשכלם הזך לדרוש אלקים כל מזמותם עכ"ד. והנה בעת קבלו ישראל את התורה אז לא היתה להם קבלה מאבותיהם עדיין כ"א המה מעצמם כאשר הקב"ה אתא מפארן ומרבבות עמים אשר מאסו בכלי חמדה גנוזה מורשה קהלת יעקב, המה בחרו בטוב מבחירתם וכולם פה אחד אמרו נעשה ונשמע, ומי שמלמד את בנו תורה מורה בזה שבשכלו הבין נועם כלילת יופי התוה"ק ואם הי' בהר סיני בודאי בדעתו ובשכלו הצח הי' בוחר בקבלת התורה, שמצד זה הוא מתאמץ בחינוך בניו לתורה ולעבודה, ז"ש כל המלמד בנו ומורה בזה שהוא משכ"ל מדעתו שתורת ד' תמימה ע"כ אם הוא הי' עומד בהר סיני בוודאי הי' מקבל את התורה מדעתו ע"כ הוא נחשב כאלו קבלה מהר סיני ולא רק מקבלת אבותיו מקיים התורה עוד הפרש אחר הוא כי העובד בלי שכל אף שעושה מצות ה' בלי רמיה מ"מ אינו הולך לעבוד ה' בשמחה ותשוקה רק בעצבון יאכל לחם התורה יען אינו יודע חין ערך המצות שיהי' שמח בעשייתן, אבל מי שהבין והבחין מדעתו גודל ערך התורה בא יבא ברנה ובששון לעבודת הבורא ית'. וז"ש בפרשתנו "וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו", שאם התורה אצלו כשיר שעוסק בתורה ובמצוות בשמחה וטוב לבב זה אות ומופת שהבין בשכלו אור התורה, ממילא בודאי ינחיל גם לבניו ולמשפחתו זאת התירה שצוה לנו משה ומורשה וכנ"ל. וזהו וענתה דוקא לעד אם היא אצלו כשורה אז הוא לעד שבודאי לא תשכח מפי זרעו. וזה כיוון רבא באמרו אעפ"י שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת והם הדריכוה במעגלי יושר לעבוד את ה' עפ"י מסורת אבותיו בכ"ז מצוה לכתוב משלו גם בלוחות לבו ובגליוני שכלו יכתוב בשלהבת אש דת קדשנו. והראי' על זה שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר שתפיה בשמחה, ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, שתשתדלו שלא תשכח מפי זרעכם וזה לא יהי' אלא אם תתעוררו לכתוב את התורה משלכם כלומר משכליכם. וע"ז הק' הש"ס והתניא וכתב וגו' מלך אין הדיוט לא, רק המלך ומנהיג העם ובתבונתו ינחם רק הוא צריך להבין ולהשכיל כל אמרי בינת תוה"ק אבל הדיוט ואיש המוני אשר לא הושמה המשרה על שכמו א"צ לזה. וע"ז משני לא צריכא אלא לשתי תורות, כלומר בודאי אף הדיוט צריך להבין טעמי המצות עפ"י פשוטם לקרבן אל שכלי, אבל בזה די לו ואינו צריך לחקור ולירד עד עמקה אבל המלך הרודה בעם לא יספיק בזה אם יבין טעמי המצות עפי' פשוטן כ"א ישתדל לבוא עד תכליתן ברזי וסתרי התורה, כנודע שהתוה"ק יש בה חיצונית ופנימית והיינו שתי תורות. והנה על סתרי תורה אמרו כבוד אלקים הסתר דבר. וז"ש אחת שמונחת לו בבית גנזיו לבל יוציאם החוצה לעין כל כי אין מוסרין סתרי תורה ברבים בפומבי ואחת שיוצאת ונכנסת עמו היא תורה הפשוטה:

פרשת האזינו האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי י"ל בהקדם מ"ש בדרוש לר"ה עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. כבר הרגישו רז"ל שהכתוב מרמז כאן שפעם שולט מדת הרחמים בעת תקיעת שופר ופעם מדה"ד, ונ"ל עפ"י מימרא דר' יצחק למה תוקעין בר"ה ופריך הש"ס רחמנא אמר תקעו אלא שלמה תוקעין כשהן עומדין ותוקעין כשהן יושבין כדי לערבב השטן". ובתוס' שם העתיקו דברי ירושלמי "כד שמע שטן חד זימנא תקיעת שופר בהיל ולא בהיל כד שמע פעם ב' בהיל אמר השתא ודאי אתי משיחא שנאמר בלע המות לנצח". הכוונה כי הרמב"ם כתב אעפ"י שתקיעת שופר מצות עשה