לוח ארז החדש תנג

מ"מ כוונתי לעורר את העם לתשובה. ולפ"ז אחרי שאנו תוקעין שנה אחר שנה, ובכ"ז אין מי ששב בכל לבי מהראוי לכאורה שלא יתקעו ע"ד כי אם מעוררים אנו את העם לתשובה ובכ"ז אין שומע לקול שופר המחריד א"כ חטאתם כבדה יותר, כמ"ש הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. וזה שהקשה לשאול ר' יצחק למה תוקעין בר"ה אחרי ראינו כי תכלית התקיעה שישובו העם לא השיג מטרתו א"כ טוב יותר שלא יתקעו כלל, וע"ז קאמר הש"ס רחמנא אמר תקעו, כלומר מדת הרחמים של הקב"ה הרוצה בתשובת ותקנת בניו היא מצוה לתקוע ואף אם עד עתה לא הועילה התקיעה בכ"ז מדת רחמנותו מחייבת לעורר אותנו בכל שנה מחדש אולי בכ"ז ישוב אחד מעיר ושנים במשפחה, והיינו דקאמר "רחמנא" אמר תקעו, אלא למה תוקעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין, כי שהמע"ה אמר "עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם" כי ב' מיני חוטאים יש, מהם שמאמינים בשכר ועונש יודעים שהם מריעים לעצמם בעשותם את אשר לא יעשה ע"פ דת תוה"ק בכ"ז החמדה והתאוה גוברות על שכלם, ואמנם כן היצר סוכן לערבב דעתם ושכלם בעת עשיתם המזמתה, עליהם נאמר אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, כי אין לך שטות גדול מזה להחליף עולם עומד בעולם עובר ולהשחית את נחלתו בעוה"ב בעבור הנאה זמניית, ועליהם חכמתו בחוץ תרונה "עד מתי פתאים תאהבו פתי' עד מתי אתם מתפתים מיצה"ר, ועל זה נאמר כסיל בחושך הולך. ואותם באה התקיעה להעיר בר"ה כמאמר הרמב"ם עורו ישנים מתרדמתכם. וזוהי התקיעה הראשונה לעורר אותם האנשים אשר רק דרכם כסל למו ובאחת יבערו ויכסלו, להם קורא השופר בקול גדול ולא יוסיפו עוד לחטוא כמאמרם ז"ל "ה' אורי וישעי אורי בראש השנה", אבל יש מין חוטאים אשר לא רק מתאוה חוטאים כ"א כופרים בעיקרי הדת בוז יבוזו למלין אשר מצד עילאה מלל הקב"ה, הם ילעגו וישחקו לדברי תורה ומצוות שתו בשמים פיהם, ועליהם אמר שהמע"ה ולצים לצון חמדו להם. והנה כל עיקר טעותם הוא בשביל שסוברים שאדם לא יחי' רק בעוה"ז ובמות האדם הוא סוף כל האדם לדעתם הנכזבה אין דין ועונש כאשר לקברות יובל ע"כ הם חיים חיי הבלם ושותים כיס התענוגים באין מעצור לכוחם אבל לעתיד לבא נאמר ומלאה הארץ דעה את ה' אז ידעו כולם כי חיי האדם על האדמה הוא רק חיי הבל ודומה לפרוזדור בפני העוה"ב וע"ז נאמר בלע המות לנצח לא כמו שהאפיקורסים סוברים עכשיו שמיתת האדם הוא "מות לנצח" בלי שום תקוה לחיות, כי אז יבולע ויוסר לגמרי הדעה הכשחתה הזו, ולסיבה הזאת אנו תוקעים ב' פעמים, הא' לעורר אותם שחוטאים רק ע"י תאוה. והנה אף שהם יחזרו בתשובה בכ"ז לא יירא השטן עדיין אשר ממשלתו תכלה מן הארץ כי עוד לו יד ושם בחוטאים האחרים ממין הב' אשר מחמת זדון לבם לא מחמת תאוה הם עוברים על כל מצות ה'. אבל בתקוע שיפר בקול פעם שנית והוא לעורר בתשובה גם אותם החוטאים הבלתי מאמינים בה' ובמשה עבדו ואם גם הם יחזרו בתשובה אז כל הרשעה כילה כעשן תכלה, ע"כ השטן ירא וחרד מדאגה מדבר פן יבולע המות לנצח כנ"ל. והנה עם אותם החוטאים רק מחמת תאוה הקב"ה מתנהג ברחמים בדין. וי"ל ע"ז מ"ש מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך כי נאמר ואד עלה מן הארץ שהעבים ועננים נולדים מן הארץ ע"כ אמר אותם חוטאים שדומים לעב וענן שרק בארץ יסודתם ותאוות גשמיות ילדו וחוללו את החוטאים חטאים כאלה ימחה הקב"ה כי יזכור אשר בשר המה. אבל עם אותן המכחישים ומבזים את התוה"ק לא ירחם רק יקוב הדין את ההר. ועפ"ז י"ל הפ' "צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך", כי צדק הוא לפנים משורת הדין כענין צדקה וחסד, ומשפט הוא שורת הדין, ופעמים שהקב"ה נוהג בדין ופעמים בחסד ומפרש יותר למי נוהג בדין ולמי ברחמים "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון", כי החוטא מחמת תאוה יודע הוא שנופל בחטאו, לא כן מי שיש לו שרץ במוחו הרהורי עבירה הקשין מעבירה זה אינו יודע שחוטא כי לדעת הכוזבת אין שום חטא לאדם בעברו על מצוות תוה"ק. והנה תרועה יש לפרש מלשון תרועם בשבט ברזל שהוא לשון שבירה, ע"כ אחר שהקדים צדק ומשפט כנ"ל אמר אשרי העם יודעי "תרועה" היודעים בעצמם שנשברו ונתרועעו ע"י חטאם וצריכים לתקן א"ע להם יש תקוה כי ה' הוא מדת הרחמים עוד באור פניך יהלכון, לזה אמר ג"כ עלה אלקים הוא מדה"ד בתרועה לאינם שבים, אבל ה' בקול שופר, לשבים ומתוודים בכל לבם שלא ישיבו עוד לכסלה להם יהי'