לוח ארז החדש תנא

כמ"ש את האלקים התהלך נח ושלא תאמר האיך אפשר ע"י מעשי שיחזור ה' אלי הלא אין הדבר תלוי בי אלא בו אחרי שעזבנו, לזה אמר לא ירפך ולא יעזבך כלומר הוא לא עזבך מעולם כ"א אתה עזבתו ואחרי שכן שרק אתה הלכת ממנו ית', ע"כ לא תירא ולא תחת שבידך לשוב אליו:

ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות במדרש תנחומא ימים מתים ואין צדיקים מתים מאי טעמא לפי שכשרואים חמה זורחת מברכים יוצר המאורות וכששוקעת מברכים המעריב ערבים. הכוונה להם בזה כי לכל אדם הוטל ביום צאתו לאויר העולם מדת ימיו מה הוא ותלוי בכח או בחולשת גופו ובכלות כח החיות הזה בטבע הוא שימות אחרי שאין עוד שמן בנר החיים שידלק וז"ש יום המות מיום הולדו, כלומר בעת הולדו מיד ע"י תכרת מזג גופו כבר צרורה התעודה מתי יגיע יום מיתו ע"פ חוזק או חלישת בריאות ומזג גוו, אבל בכ"ז אמר שהמע"ה יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, כי יוכל האדם לקצר ימיו ולמעטם ממדתם אשר נקצבה לו ביום הולדו, אם מפנק מנוער את יצרו והולך אחרי שרירות לבו הרע ונותן לנשים חילו אז ימק בשרו בעודנו והוא עצמו יביא עליו את המות בלא עתו. וכן אם רוב צער יגון ואנחה ימררו את חיי האדם וידאיבו את לבו בכל כחם אז גם הוא כחו כשל וחבורותיו נמקו וימות בלא עתו, אבל הצדיק האמתי ימלט משני מיתות אלו, כי בשמחתו לא יתערב זרות התאוה הפרוצה רק ישים גדר לתענוגיו לבל יאכל את בשרו אחרי שיודע שכל הצלחותיו מתת אלקים הנה ע"כ ישתמש בהם בגבול ממוצע ולא יפרוץ גדר למלאות תאוות נפשו עד ככלות כחו. וגם להיפך בבוא עליו צרה וצוקה ח"ו לא ינוע רוחו ולא ימס לבבו כי הוא היודע שמאת ה' היתה זאת, ע"כ מקבל אהבה ותקותו לה' דכל דעביד לטב עביד, ע"כ אחרי שסיבות אלו לא יקצרו חייו שבעת שמחתו יודע כי ה' הוריק לו ברכתו, ובעת צרתו בידעו כי מאת ה' היא, זה ינחמהו ויחייהו ויאושר בארץ עד ימלא מספר ימיו אשר קצב לו הש"י, כמ"ש "את מספר ימיך אמלא" הימים הקצובים לך משעת הבריאה כפי מזגך וטבע יצירתך לא יחסר מהם מאומה שדרכם להחסר ע"י רוב תאוה או רוב דאגה ששתי אלה מקצרות ימיו של אדם כנ"ל, וז"כ המדרש הימים מתים ואין הצדיקים מתים כלומר כשהם מתים הוא רק בשביל כי מדת חייהם כבר הגיע עד הקץ ולא שהצדיקים קצרו חייהם וגרמו מיתתם, ואמר מ"ט לפי שכשחמה היא שמש הצלחתם וטובם זורחת עליהם בהדר כבודה אז אינם מבעטים מרוב טובה לכלות כחם ע"י רוב תענוגי בשרים אחרי שיודעים ומברכים להש"י שהוא יוצר המאורות הוא המאיר להם, וגם להיפך כשחמה שוקעת וחשכת לילה ישופם פחד ופחת וצרה, גם אז לא יניחו את הדאגה לבלע כחם כי גם אז הם בטוחים בהש"י ובישועתו, ע"כ מברכים על הרעה המעריב ערבים, וכיון שכן לא השמחה המותריית ולא ריבוי התוגה תקצר את פתיל חייהם ע"כ רק בהגיע קצת הימים מתים ולא הצדיקים כנ"ל:

ועתה כתבו לכם את השירה וגו' בסנהדרין פ"ב אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל. איתיבי' וכתב לו את משנה התורה הזאת מלך אין הדיוט לא. אמר אביי לא נצרכה אלא לשתי תורות אחת שיוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת בבית גנזיו. ונרא' כוונת הש"ס ע"ד אגדה עפמ"ש המפרשים בפ' דע את אלקי אביך ועבדהו, כי אע"פ שקיבל מאבותיו יסודי האמונה לא די בזה כ"א ישכיל בעצמו לעמוד ולראות מאשנבי שכלו על אמתת דת אלקית בעיניו יראה ובלבבו יבין כי נחמדה מפז. וההפרש בין עובד ה' מצד שקיבל מאבותיו ולא למד להשכיל בעצמו ובין עובד ה' אשר בשכלו ג"כ הבחין אמתת תוה"ק, הוא בענין גידול בנים לתורה, שמי שעובד ה' רק מצד קבלתו לא ישתדל כ"כ לגדל את בניו על מי מבועי התורה והיראה אחרי אשר גם בידו מעשה התורה והמצות רק כמצוות אנשים מלומדה כעצמות יבישות אין רוח במו ולמה ינחיל כזאת את בניו אחריו, לא כן מתהלך בתומו צדיק אשר באור שכלי נגה שביב התורה יאמר האח חמותי ראיתי אור גדול בשלהבת התורה לבבו יתחמם מאהבה ויראה, הוא בודאי ישתדל ויתאמץ להדריך את בניו בדרכי ה' ישרים ילכו בו אחרי אשר בחן בשכלו כי רק בדרך התירה ישכון אור ויאמר לבניו מהרו ועשו כמוני ופירשתי בזה מאז"ל "כל המלמד את בנו תורה כאלו קיבלה מהר סיני שנאמר והודעתם לבניך וכתיב