לוח ארז החדש תמח

המדרש אחרי שהי' לו לומר וידבר ה' אל משה לאמר כמו בכל הפרשיות וכ' לאמר וילך משמע מעצמו שלא בשליחות הקב"ה אלא בודאי שהוא לשון תוכחה ולא רצה הקב"ה להזכיר שמו על זה:

וילך משה וידבר את הדברים האלה דמדרש אין וילך אלא לשון תוכחה שנאמר לכו חזו מפעלות אלקים. נראה עפמ"ש הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך. ולכאורה יפלא הלא רוב החוטאים הצריכים לתשובה הם מחמת תאוה או חימוד ממון וכדומה אבל בלבם יאמינו באלקי אמת רק יצר סוכן בהם וא"כ למ"ל לשוב עד ה' אלקיהם הלא בלא"ה הוא אלקיהם ומאמינים בו, ואם לאותם האנשים ידבר שהם כופרים בעיקר אלקותו הלא להם לא יועיל תוכחת הנביא לתשובה אחרי שיש להם שרץ במוחם הם לא יבואו לשמוע קול מוכיח, אבל האמת שהוא מדבר רק לאותם שחוטאים מחמת תאוה כי באמת אף המה כופרים בעיקר, כמ"ש המפרשים על מאז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, כי האדם אשר לא יכבוש את יצרו הרע הוא או מחמת שאינו מאמין ח"ו שיש אלקים שופטים בארץ או שכופר שהקב"ה לא צוה כן. כי אלו הי' מאמין בזה לא הי' סר למשמעת היצר למרות צווי הקב"ה כמו שלעיני מלך בו"ד יירא האדם לחטוא נגדו ועאכו"כ נגד ממ"ה הקב"ה אשר אין נסתר מחמתו. וזה כוונת דהמע"ה באמרו "כי הלל רשע על תאות נפשו וגו' רשע בגובה אפו בל ידרוש אין אלקים כל מזמותיו" כי הרשע מתהלל את עצמו שכל מה שחוטא הוא רק עבור תאות נפשו ואין החטא גדול כ"כ, אבל בגובה אפו ותאוותו לא ידרוש את זאת שכל מזמותיו וחטאיו סופן ועיקרן הוא שאין אלקים ח"ו, ע"כ אם הי' יודע מתחלה עד היכן חטאו מגיע בודאי הי' חרד מגודל עוונו אלא שנדמה לו כקלות, אבל באמת הקלות הן כחמורות לפי הסבר הנ"ל כי סוף סוף הוא כופר באחד מעיקרי אמונה. וע"ז נאמר איזהו חכם הרואה את הנולד שהצדיק רואה מקדם מה יולד מחטאתו הקלה ושומר נפשו ממנה. ובזה י"ל מאמרם ז"ל "לעתיד לצדיקים" נדמה להם יצה"ר כהר ולרשעים כחוט השערה", הכוונה כנ"ל כי הצדיק ראה בעין חכמתו שהעבירה הקלה כמות שהיא היא גדולה כהר ולרשעים להיפך. ולפ"ז שפיר קאמר הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך, כלומר כל מי שחטא אם גם רק מחמת תאוה בכ"ז אין אלקים כל מזמותיו, ע"כ צריך לשוב אל ה' כי כשל בעוונו כי לא לבד שחטא ועוה במה שחטא כ"א גם נכשל שכפר בעיקר ח"ו. וי"ל עוד ע"פ מחז"ל תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח כי אומרים לו טול קיסם מבין שניך א"ל טול קורה מבין עיניך. ובודאי לא שהמוכיח הוא חוטא יותר ממי שמוכיחים אותו. אבל אחרי שעוון הדור הוא תלוי בראש והוא ערב בעד כולם א"כ אם הדור חוטא חטאתו כפלים הא' חטאת הקהל רובץ לפתח, ועוד אחרי שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא, ע"כ לו לקורה יחשב. ולפ"ז הי' קשה מאוד לעמוד בראש, אבל באמת בעוה"ר בזמן הזה קלקלתם תקנתם אחרי שאינם שומעים למוכיח אין כאן ערבות לראש כי דבריו אינם נשמעים. וז"ש בפ' האזינו "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב". הכוונה כאשר יבא הקב"ה לדון את עמו וימצא בהם חוטאים לא בשביל זה יעניש את עבדיו המה הצדיקים על אשר לא מיחו בעוברים עבירות כ"א יתנחם עליהם והטעם כי יראה הקב"ה כי אזלת ידם ואין ידם שולטת למשול ולרדות בעם ואפס עצור ועזוב אשר יעצר ע"י המוכיח ולעשות רע ושיעזבו ע"י דבריו את דרכם הרע. והנה בימים הראשונים שהיו שומעים לקול מוכיח והי' ערבות טענה לחוטאים שע"כ אינם שומעים לקול הרב כי לכבוד עצמו הוא דורש שהוא ירא לנפשו שחטאת הקהל יהי' כקורה בין עיניו. אבל כעת שאין כאן ערבות מפני שאין כח וממשלה לעצור את העם, ע"כ בודאי לא כבוד עצמו הוא דורש כי מה לו ולהם הלא אין כאן ערבות ובוודאי רק טובת הקהל הוא דורש באמור להם שישובו וע"כ בודאי נאה להם לשמוע אליו. ויש להמליץ ע"ז דברי הכתוב הוכח תוכיח אח עמיתך ולא תשא עליו חטא ואהבת לרעך כמוך", כלומר אז הזמן מוכשר לתוכחה אם אין כאן ערבות ולא תשא עליו חטא שנפסק אבל הערבות ואין כאן כבוד עצמו אז המופת שתוכחתך הוא בשביל ואהבת לרעך. וז"ש שובה ישראל עד ה' אלקיך ותשמע לקול מוכיח בפרט בעת ההיא כי כשלת בעונך, כי דרשו נ"ל וכשלו איש בעון אחיו שכל ישראל ערבים זה בזה. אבל לעת הזאת שאין כאן ערבות רק כי כשלת אתה לבדך בעוונך ולא המוכיח א"כ בודאי רק טובתך הוא מבקש בודאי צריך