לוח ארז החדש תמז

ויאבדו ערכם ע"כ לא יוכל זכות אבות להשקיטם אם ירשיעו כי גם זכות אבות יגרע מערכו וגם הם ירדו ממעלתם בקודש ע"י רוע מעללי הבנים. ולפ"ז אם ישראל נאבדו ונדחו מאת ה' לא רק הם הרשעים המה כאבדה המתבקשת כ"א גם אבותיהם הקדושים אשר אוצרותיהם גנוזות למעלה גם הם נאבדו ח"ו כנ"ל כי תמה זכות אבות ע"י בנים משחיתים. ושפיר קאמר לא שאתה ח"ו תהי' נאבד ע"י בנים מרעים כ"א והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ע"י פרי בטנך אשר יהי' פרי קודש לה' ואף אם יחטא ואשם יחזור וישוב אל ה' עי"כ גם אתה לא תאבד לנצח כ"א תשאר חי וקיים בהם כאז"ל כל המניח בן כמותו כאלו לא מת ואף אם יחטאו וגם האבות הצדיקים יאבדו ח"ו בתוך הקהל בניהם מאחריהם מ"מ אחרי שיזכרו וישובו אל ה' ישוב לשוש עליך כדבר הנאבד ונמצא כאשר הוא שש על אבותיך כי גם הם נאבדו ממנו ית' ונמצאו ע"י תשובתך:

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. הרמב"ן פי' כי המצוה הזאת היא התשובה הנאמרה מקודם. ונ"ל ע"פ דרכו כי באמת מה שתשובה מועלת נתקשו בה רבים. במה יתרצה עבד אל אדוניו אם כבר עוות וקלקל היתוקן הדבר אם יקבל ע"ע שלא לעשות עוד ככה, אתמהה. ע"כ באמת אמרו ששאלו לחכמה ולתורה ולנבואה חוטא מה יהא עונשו וכולם חתכו עליו את הדין, רק הקב"ה ברחמיו חותר חתירה מתחת כסא הכבוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ואמר יעשה תשובה ויתכפר לו. ופירשתי בזה מאז"ל גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם כלומר שכלו ותבונתו של אדם גוזרים שלא יועיל תשובה לתקן את המעוות, אבל התשובה היא מקרעת ומבטלת גזר דינו של אדם אף ששכלו גוזר שלא תועיל מ"מ הש"י ברחמיו מקבלו אף שהיא נגד שכל האדם. והנה אם עכ"פ חוזר בתשובה תיכף ומיד לאחר החטא אין הדבר פלא כ"כ כיון שאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ומודה ועוזב שבעת חטאו לבו בל עמו הי' יש לקרב קצת אל השכל שתועיל התשובה אבל אם נשרש בחטא ואינו חוזר עד לקץ הימים אז בודאי תשובה כזו היא הפלא ופלא, כמ"ש ביערת דבש לפרש מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע שע"כ נתן שבח והודיה בשיר וזמרה על שבא הנביא להוכיחו מיד אחרי שחטאו, אבל לפעמים אין ביכולת האדם לשוב תיכף ומיד אחר החטא אחרי שצריך תשובת המשקל בדבר שקלקל בו יתקן ולפעמים א"א לו בזה מסיבות שונות. אבל התקנה לזה שיקבל ע"ע בלב ונפש שאם יבא לידו לתקן המעוות יעשנה כפי האפשרי ואז יקובל כאלו כבר עשה כמ"ש למן היום אשר שמת אל לבך להתענות נשמעו דבריך כדאי' פ"ק דתענית. וז"ש כי המצוה הזאת של תשובה לא נפלאת היא, רק אז איננה בגדר הפלא שלא נודע טעמה וסיבתה. אם לא רחוקה היא שלא תרחיק אותה מעת עשיית החטא, כ"א כי קרוב אליך הדבר מאד אם מיד אחרי חטאך בקירוב תחזור ותשוב, וכי תימא לפעמים אי אפשר לשוב תיכף, לזה אמר בפיך ובלבבך שתתוודה בפיך ותקבל בלבבך לעשותו בעת האפשרות ואז התשובה קרובה ואינה נפלאת. ועד"ז י"ל מ"ש בפ' נח ויסגיר ד' בעדו' עפמ"ש רש"י בפסוק י"ד שע"כ עסק בעשיית התיבה ק"כ שנים אולי ישובו ע"כ אמר אף ששערי תשובה לא ננעלו בכ"ז אחרי שהקשו עורף כ"כ שלא שבו עד עתה עד שבאו מים עד נפש ע"כ אף שעד עתה היו פתוחים לרווחה שערי תשובה אבל בעת כבר החלה הגזירה לחול סכה בענן לו מעבור תשובתם וז"ש ויסגיר ד' בעדו ר"ל בעד עצמו שלא יבוא עוד לפניו המאחר לשוב בתשובה:

פרשת וילך וילך משה. במדרש אין וילך אלא לשון תוכחה. י"ל עפמ"ש באו"י בשם כתבי האר"י ז"ל לפרש מה שנאמר בישעי' ואשמע את קול ה' את מי אשלח ומי ילך לנו, דפתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, כי כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו כשהקב"ה גוזר רע ח"ו נמלך בפמליא שלו כי הוא ית' איננו רוצה שיקרא שמו על הרעה כי מאתו לא תצא הרעות. אבל בטובה שהוא ית' רוצה להיטיב הוא לבדו עושה בלי המלכה וגם קורא את שמו עלי', ע"כ במה שרצה לשלוח את הנביא לטובה אמר את מי אשלח כלומר ביחידות ובשליחותי, אבל ומי ילך לנו לרעה נמלך בפמליא וגם נקרא הליכה שלא בשליחות הקב"ה. א"ד הקדושים. וזהו כוונת