לוח ארז החדש תמו

הארץ, ע"כ מן הצורך לתת לך עוד הפעם לא כראשונה שהי' תנאי בדבר שנתתי רק בדומה לאברהם ויצחק. וז"ש כאן אף אם תהי' נדחים ונשחתים ח"ו מקצה השמיימית ולא תהיו ראויים שאביא אתכם אל הארץ בכ"ז והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך והטעם וירשתה וירושה הלא אין לה הפסק ואף בנין דלא מעלי לא יצאו מתורת ירושה:

והותירך ד' אלקיך בכל מעשה ידיך וגו' כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ונראה בהקדם לפרש בהפטרה "שוש אשיש בה' תגיל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה". עפמ"ש לעיל פרשת כי תבא בשם כנף רננים ששמחה נקרא אם בא לידינו דבר חדש שלא הי' לנו מעולם וששון אם יחזור אלינו דבר מה שהי' כבר בידינו ונאבד ממנו. וכ' ששמחת חתן על כלה היא נקראת ג"כ ששון אחרי שהאשה נבראת מהצלע אשר לוקח מהאדם ע"כ ישיש חתן על כלה עיי"ש. והנה מי שחטא וחוזר בתשובה, בעת חטאו נאבד ממנו דרך בוא יבוא אל ה' כי נדח מדרך הישר ההולך נכוחות אל פני כסא ה', וכשישוב אל ה' וירחמהו שם דרך לראות בישע אלקים אז יש לומר עליו ג"כ לשון ששון כי תעלוזנה כליותיו על אשר מצא את האבדה שאין תמורתה והמרגלית היקרה שנשללה ממנו מוצא אותה עוד הפעם ויענדה עטרה לראשו. ואחרי שתשובה ע"פ מדה"ד אינה מועלת רק מרחמי ה' על עמי פושט ידיו לקבל שבים, ע"כ אמר הנביא שוש אשיש בה' אם ה' מרחם עלי בחמלתו שאשוב אליו ואמצא הון יקר הנאבד ממני ע"י חטאי אז אשיש כבדבר הנאבד ונמצא, אבל אם לא חטאתי מעולם ולא נאבד ממני הפעם טהרת נפשי עד שגם מדה"ד בלי רחמים עומד לימיני אז תגל נפשי אבל לא תשיש באלקי, אם אינני צריך לרחמים. והוסיף לפרש אימתי שוש אשיש כנ"ל כי הלבישני בגדי ישע אם חטאתי לאלקי ורק ישועתו ממעל הפשיט מעלי את הבגדים הצואים והלבישיני מחלצות טהורים שאני בעל תשובה, אבל תגל נפשי באלקי כנ"ל בלא ששון אם אני עומד בצדקתי מתחלתי ועד סופי ומעיל צדקה יעטני ולא נמצא עולתה בי מעולם. והוסיף לבאר אימתי שוש אשיש כנ"ל אם אני כחתן יכהן פאר שמוצא את אבדתו כנ"ל אז שיש אשיש אבל תגל נפשי אם אני ככלה שלא נאבדה ממנה מעולם והיא רק שמחה לא עשה. ועפ"ז מובן מ"ש ישוב ה' לשוש עליך, אחרי שעזבו את ה' והיינו כשה אובד, אם נחזור ונשוב אליו בתשובה שלימה אז הקב"ה ימצא אותנו אחר שנאבדנו ממנו ע"כ ישיב ה' לשוש עליך כבחינה הנ"ל כמו ששמח על הדבר הנשלל ממנו ואח"כ מצאו, אבל כאשר שש על אבותיך קשה להבין עפ"ז אחרי שאבותינו צדיקים מעולם היו ולששין מה זה עושה אצלם. אבל יובן הדבר עפמ"ש "מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה ויוה"כ אמר הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני והאיך יאמרו שירה" כי אז"ל "אלו דברים שאוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ומהן כיבוד אב ואם" כי כשהבנים עוזבים את דרכי אבותיהם הקדושים אשר בארץ המה לא לבד שיגולו לעצמם ולנפשם רעה כ"א גם לאבותם אשר בארץ החיים המה יחמסו ויגזלו את מנוחתם עדי עד אשר קנו לעצמם ע"י זכיותיהם כי בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה. כמ"ש לעיל פ' חקת לפרש מאז"ל האבות מצטערים בקבר כשפורענות בא על ישראל, כלומר כיון שאין פורענות בלא חטא גם האבות אשר כבר לקברות הובלו יחרדו וירנזו על משכבם, ע"כ לפעמים האבות גנזו לעצמם קרן מזכיות מצוות ומע"ט ובכ"ז אחרי שכבר עברו את עולם המעשה וסוברים שא"א לתת מגרעת באוצרם הטוב אשר אספו כל ימי חייהם, בכ"ז יגרע מחלקם, והוא ע"י זרע מרעים בנים משחיתים, אבל אם נכבד את אבותינו ונלך בדרכם אשר הורו לנו אז גם בנינו אחרינו ילכו בדרכנו, כמו שפירשתי מ"ש בכיבוד אב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, הוא שאם אתה תכבד את הוריך אז אם תאריך ימים גם לך ייטב שבניך יכבדוך, ע"כ מי שמקיים מצית כיבוד אב ואם וגם בניו אחריו יקיימו כן אז בטוח הוא שהקרן שאסף לעצמו מאוצר המנוצר ממצות ומעש"ט לא יאבד לו ע"י בניו אחריו זרע מרעים כ"א הקרו קיימת לו לנצח נצחים, וז"ש מפני מה ישראל אין אומרים שירה בר"ה ויו"כ הלא תמוכים הם בצדקת אבותם ואף אם הרשיעו ח"ו הלא יש להם עמוד לא ימוט להשעין עליו והוא זכות אבות. וע"ז השיב הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני שע"י מעשה החיים גם מספרי המתים ימחו זכיותיהם