לוח ארז החדש תמב

ומשמש אף כאן. כי הצדיק שאינו נהנה מן העוה"ז כ"א ההכרחי באמת לא מת כי חייו בעוה"ז אינו נקרא חיים בעצם אצלו רק חיי העולמים הוא חיים האמתיים ואדרבה אחרי שמיתתו הוא תועלת לדור לא נוכל לומר עליו רק ששם הוא מת אבל בעולם העליון הוא חי וקיים כי אחרי ויהי שם עם ה' ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה, ע"כ אין חילוק כמו שמתחלה הי' עומד ומשמש לפני המקום כמו כן עכשיו יעמד חי לפני ה' עומד ומשמש. ע"כ אנו מתפללים לפני הש"י והקריב עלי' חלבי השלמים כל הקרבנות כולם. אחרי שבנעדר בקודש הקרבנו הטוב והמובחר שבקרבנות שהי' לנו, ע"כ יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיהי' הוא האחרון שבקרבנות ולא נקריב עוד נשמותיהן של צדיקים על המזבח של מעלה, ובפרט נשתדל שיהא הוא חלב השלמים שלא לבד שנעשה שלום עם הקב"ה כ"א גם שלום אהבה ואחוה וריעות יהי' בינינו ולא נבגוד עוד איש באחיו בקנאה שנאה תחרות ואיבה רק נקיים חסד ואמת נפגשו, כמו שברבינו הצדיק הקרוש מרן אברהם יעקב זצ"ל נפגשו מדת אמת וחסד כנ"ל. כמו כן בנו צדק ושלום נשקו אם שלום יהי' לנו אז גם צדק יהי' לנו ויקויים בנו צדק ומשפט מכון כסאך "חסד ואמת" יקדמו פניך הוא הקדוש שאנו עסוקין בהספידו יליץ בעדנו בימי הדין הבאים עד שיבולע המות לנצח אמן:

אתם נצבים היום כולכם וגו' – כתב רש"י ז"ל למה נסמכה פ' אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים אמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה רבינו לפייס הרבה הכעסתם למקום ולא עשה עמכם כליי' והרי אתם קיימים לפניו היום כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם. ותמהו המפרשים שאם משה רבינו ניחם אותם שהקללות לא יזיקו להם אף אם יכעיסו לפני המקום א"כ לקללה מה זו עושה ולמה כתבה אותה התירה אם כל פעולתה לריק. ונראה כי המלאך נקרא עומד כי בשביל שעומד במדרגת שלימותו כיתד בל ימוט לנצח לא יזוז ממנו אף זיז כ"ש, משא"כ האדם שיש בבחירתו ללכת מעלה ולהפך לרדת מטה מטה ורק ע"י בחירתו בטוב מואס ברע ע"כ נקרא מהלך. ונראה דמה"ט ג"כ אין הקב"ה משלם שכר פעולה טובה בעוה"ז וגם אינו משלם לרשע כרשעתו בעוה"ז רק הכל צפין לחיי עוה"ב, ובעוה"ז ראינו אדרבה יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מתערה כאזרח רענן וכל אשר לו ירבה ויפרוץ, וכל כמה שמוסיף ברשעתו עוד יושב לו ויעשה חול כמו שאנו רואים. וע"ז יש להמליץ הפ' "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" שכל מה שמענים ומסגפים את נפשם ונשמתם הנקרא אותו אחר שהוא עצמיות האדם וכל מה שמענים את הנשמה במנעם ממנה מזונה ולחמה הם התורה והמצוות, לא די שלא נענשו בעוה"ז שילכו הלוך וחסור רק אדרבה לפי רוב עינויים את נפשם כן ירבו וכן יפרצו. והטעם שעשה ה' ככה הוא שאם יראה האדם את השכר ועונש בעוה"ז לנגד עיניו תמיד אז יהי' כמוכרח לעשות טוב כי מיד תרדפהו רעתו וילכד בפח מוקשו ע"כ צפן הקב"ה שכר ועונש לעוה"ב אשר עין לא ראתה. ואם בכ"ז אף שאין השכר ועונש נגד עיני בני אדם יבחר בחיים, אז הוא נקרא אדם **(דין ואין תרופה למכתם. ופירשתי עוד הפסוק בפ' ויצא "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך". והקשה באוה"ח מה המשך יש לשני פסוקים האלו וכי בשביל שראה יעקב את פני לבן ע"כ אמר ה' אליו שוב. ונראה עפ"י הנ"ל והנה נאמר כל זמן שיעקב הי' אצל לבן הי' מקום לקוות שצדקת יעקב יעשה רושם גם על לבן להחזירו למוטב וכל זה כל זמן שלבן עכ"פ הי' לו בושת פנים לפני יעקב ולא גלה ערוותו ונבלות בפניו אבל אחרי שבוש לא יבוש עוד ממנו לעשות רע בפרהסיא על אפו כבר אפסה תקוה להחזירו למוטב. ע"כ למה יתחבר הצדיק עם הרשע אם אין עוד לצפות מזה תועלת. וז"ש כ"ז שעכ"פ פנים חיצונים של לבן הי' מראה סימני טהרה וזה הי' בימים הראשונים שהי' יעקב בביתו שהי' עכ"פ מתחפש ומתלבש במעיל צדק רצה הש"י שישאר יעקב בביתו אולי יהיה לטובה. אבל וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום שגם פניו עשה כבר כחלמיש להעיז פניו נגדו ואין עוד תרופה למכתו ע"כ אמר לו הש"י שוב אל ארצך כ' למה תתעכב אצל הרשע ללא תועלת:

)**