לוח ארז החדש מד

הקב"ה להמית רשעי מצרים רק בשביל שישראל לא רצו לצאת בנפש חפיצה כמ"ש זכרנו את הדגה וטוב לנו עבוד את מצרים ע"כ יצאו ישראל במהירות וחפזון כנ"ל למען לא יהי' להם זמן ועידן לחשוב מחשבות אם לצאת או לא לזה אמר ע"כ תאכלו אותו מתניכם חגורים שלא כדרך האוכלים להתענג וגם תאכלי אותו בחפזון שלא כדרך האוכלי' לכוות בתענוגים למען יוודע ברור כי פסח הוא לד' שאתם אוכלים אותו לש"ש והוסיפה המסורה לתת טעם לדבר שהוצרכו לידים המוכיחות האלה כי בחפזון יצאת ממצרים על שהיו פוסחים על שתי הסעיפים אם לצאת או לא והוצרך הקב"ה למהר הוצאותם אבל לעתיד לבא נכסיף ונשתוקק לעלות לציון ברנה ולא נצטרך למהירות ע"כ "לא בחפזון תלכו". ובפשוט י"ל כי מי שהורגל להיות נדיב הוא נותן במדה ובמשקל במקום הראוי מתנה הראויי' אבל מי שאינו רגיל בכך רק שההכרח יאלצהו לצאת חוץ מגדרו לקבל אורח לא ידע האיך לנהוג ונותן יותר מן הראוי ע"כ כיון שהוא אמר קמח והיא הוסיפה על המדה לתת סולת מכאן שאינה רגילה בהכנסת אורחים בשביל שעיניה צרה:

וי"ל בזה דרך צחות מ"ש להלן ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים, שאף שלא הוציאו רז"ל את שרה הצדיקת מן כלל הנשים שעיניהם צרה באורחים בוודאי לא היה כן רק בימי נערותה אבל אחרי זקנותה ובאה לכלל דעת יתירה עד שאברהם אבינו היה טופל לה בנבואה כאז"ל אין ספק שידעה והכירה גודל מצות הכנסת אורחים וקבלה אותם בסבר פנים יפות ומאירות ויצא מן הכלל הזה וזהו ואברהם ושרה זקנים לעת זקנתם שהכניסה דעת זקנים חדל להיות לשרה אורח שתהא עיניה צרה בו כנשים האחרות אשר לא הגיעו למעלתה בקדש כ"א האורח אשר בזמנו בא אליה נכבד הי' בעיניה:

ותצחק שרה בקרבה וכו', כי אם לאדם זקן בא בימים יוולדו לו בנים לא לטובה גמורה יחשב לו כי בטרם יגדלו הנערים על ברכי אביהם יאספו הזקנים אל עמיהם וישארו הבנים יתומים בלי אב המגדלם ומחנכם ע"כ לא האמינה שרה לשמועה טובה כזה אשר היא אלי' יקוץ בה כי אולי לא תזכה לגדל צאצאי זקנתה על ברכה וברכה אין כאן ואמרו חז"ל כשנגלה הקב"ה בנס נגלה כזקן בעל הרחמים ומדרש רבה פרשתנו פי' ואדוני זקן הוא הקב"ה ע"כ צחקה שרה לשמועת בשורת הבנים ואחרי בלותה תהי' לה עדנה אחרי שאדוני היא הקב"ה הוא זקן בעל הרחמים אין זו ממדת הרחמים ורש"י פי' לקמן וכן ת"א האף תספה מלשון אף וחימה וז"ש למה זה צחקה שרה לאמר "האף" אמנם אלד ואני זקנתי שהיא בדעתה שרק מדת האף ורוגז של הקב"ה יהי' אם אלד ואני זקנתי:

עוד י"ל ויתיישב השינוי שאחז"ל מפני דרכי השלום שהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה אמר ואני זקנתי ונ' כי הקב"ה הי' יכול לעשות הנס שתלד לעת זקנתה בשני אופנים או שתשאר בזקנותה ובכ"ז תלד או שתחזור לנערותה ואח"כ תלד ואחרי שלמעט בניסא עדיף ואין הנס גדול כ"כ שזקן בא בימים יחזור כח עלומיו ויחדש כנשר נעוריו ממה שישאר זקן ואפס כח ובכ"ז יוליד ע"כ עשה הקב"ה באמת כן שהחזירה לנעוריה והיתה לה עדנה כנערה וע"ז צחקה שרה שראתה בעצמה ובבשרה שחזרה לנערותה והי' לה חמדה ותאוה כנשים הצעירות אבל אאע"ה הלא נשאר זקן כמקדם ויצטרך לנס גדול שבזקנותו וכבר הגיעו הימים אשר אין לו בהם חפץ ותאוה אל מער איש ולויות בכ"ז יוליד את זה חשבה מן הנמנע כי מבשרה חזתה שאין רצון הקב"ה לעשות כ"כ נגד הטבע וזהו שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה כפירש"י צחצוח בשר ואני מודה על נס כזה שחזרתי לנעורי אבל ואדוני זקן כמאז ומקדם וא"כ יצטרך לנס גדול שישאר זקן ובכ"ז יולד? וי"ל הטעם שעשה ד' כן שהחזיר את שרה לנערותה ואברהם אבינו נשאר זקן כיון שהקב"ה שהזרע קדש אשר יצא ממעיהם יהי' בן זכר יצחק אבינו ע"כ השכיל ד' לעשות כן עפ"י מ"ש חז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר" ע"כ נתן לה כח עלומים וחמדת נשים והוא נשאר זקן שעי"כ היא תזריע תחלה באחרי שהיא כילדה משתוקקת לבעלה והוא מזריע זרע אחריה כי אין לו חפץ ותאוה כמוה ע"כ אמר ד' למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי הכי הייתי יכול לילד אם הייתי נשאר במעמד זקנתי הלא הקב"ה החזיר אותי לנעורי למען לא יגדל הנס כ"כ וכמו שאני לא יכולתי לילד אם הייתי נשאר במעמד זקנתי כ"כ גם אישי לא יוכל להוליד אבל באמת אינו