לוח ארז החדש מג

יקח נא מעט מים וכו', רש"י פי' שהשתחוו לאבק שברגליהם ובוודאי אין הדברים כפשוטן כי מי פתי יסור הנה להשתחוות לאבק שברגליו אבל רומז על אותן האנשים הבוטחים על חילם על מעשה ידיה ועל מה שרגליהם ירוצו ולא ייעפו לאסוף ולכנוס וזהו הוא אלקיהם ולא יאמינו שלשוא שקד שומר אם ד' לא יצוה את ברכתו ממעל כ"א הם משתחווים לאבק שברגליהם ממה שואילו ברגליהם טרחתם ויגיעתם הוא אלקיכם. כי לא יאמינו שאם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו והנה אמונה טפילה ומטופשת הלזו לומר שכן כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל נוכל לבטלה אם לא יקח רק מעט ממימי התורה והחכמה וידיעה מועטת אשר ישאבו ממקור החכמה והבינה יספיק כל צרכו לבער ולכלות אליל זה למען כליל יחלוף ולהשען תחת העץ חיים הוא תו"הק וידעו ויבינו כי בחשיכה התהלכו ומד' מצעדי גבר כוננו וזהו יקח רק מעט מים להעביר אוולת זו מן הארץ ותשענו בכל כחכם החת העץ חיים הנ"ל:

וסעדו לבכם במסורה שבבע"הט שיתו לבכם לחילה וראיתם ושש לבכם עפמ"ש רש"י שאחר שאכלו ושתו אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו וכבר פי' מ"ש רחצו רגליכם מן הע"א נמצא שלא לבד מזון הגופני השפיע להם בטובו כ"א גם לחם מן השמים מזון רוחני להחזקת נפשם והנה מזון גופני לא יספיק רק להשביע נפש רעבה לפי שעה אבל לא לזמן מרובה כי ירעב מחדש אחרי שנתעכל מזונו לא יועיל לו מה שאכל מקודם אבל מזון רוחני תשאר בנפשו לנצח:

ועד"ז פי' מ"ש בפ' המן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו – שלמשה ואהרן הגדולים בעם הוה המן לחם מן השמים ולא ליום או יומים הועיל להם כ"א לנצח נשאר בהם פעולתו המזככת והמטהרת אבל ויצא "העם" שאינם נכנסים ללקט ניצוצי האורה הטמונים במן כ"א רק כלחם גופני הוא להם ע"כ לא ילקטו רק דבר יום ביומו אבל לא יועיל גם לימים הבאים ע"כ אמר כאן אחרי שאני נותן לכם עם המזון הגופני גם מזון רוחני ע"כ לא רק לשעה חדא תסעדו כ"א וסעדו לבכם מזה המזון גם "אחר תעבורו' מכאן ישאר בכם אותו לטובה ע"כ אחז"ל ע"ז הדא פתא מזונתא דלבא לא לבד לגוף הוא זן ומפרנס כ"א גם ללב ונפש והנה המזון הגופני אין לו יסוד ובסיס חזק וקיים כי הוא חולף ועובר אחרי שנתעכל אבל מזון הרוחני יש לו כן ובסיס נכון לא ימוש לנצח ע"כ אמר כי על "כן" עברתם לא רק בשביל מזון הגוף שיסודו חלש ורעוע כ"א על בשביל מזון רוחני שיש לו כן ויסוד חזק ואמיץ עברתם על עבדכם והנה עיני ולבא סרסורי דעבירה. כי הלב חומד להנאת הגוף אבל מי שנהנה בהנאת הגוף גם הנאת הנפש כנ"ל כי יבוא ע"י הנאה הגוף להודות ולהלל לשמו הגדול המשביע לכל חי רצון אז גם הלב הוא אמצעי להשלים את עצמו על ידו כמ"ש ויאכל בועז וייטב לבו ואחז"ל שבירך על מזונו ברוך הטוב והמטיב, הכוונה שע"י אכילה לא לבד גופו החומרי נתחזק כ"א גם לבן רוחו ונשמתו היטבו ע"י הנאת הגוף כי הם הובילוהו לברך להשם הטוב והמטיב וזהו אם סעדו לבכם גם אחר תעבורו אז שיתו לבכם לחילה גם הלב יעשה חיל לרכוש על ידו מעלות רוחניות והמפ' כ' ששמחה תקרא הנאה גיפכי' וששון הנאה רוחנית וזהו וראיתם ושש לבכם החומד לתענוגי הגוף לא רק שמחה כ"א גם ששון רוחני יהי' לו:

ויאמר מהרי שלש סאים, מכאן אחז"ל שאשה עיניה צרה באורחים, ונראה שע"כ אמר מהרי עפמ"ש רש"י בעקידה "ויהי ביום השלישי" כדי שלא יאמרו הממו וערבבו ואלו הי' לו שהות להמלך אל לבו לא הי' עושה א"כ ה"נ אחרי ידעו שאשה עיניה צרה ע"כ אמר מהרי בחפזון כדי שלא תהא לה שעות להמלך אל לבה:

ועד"ז י"ל מ"ש פ' בא וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וכו' ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לד', ובמסורה שבבע"הט כי בחפזון יצאת. כי לא בחפזון תלכו כי אחז"ל שהאוכל פסח לשם אכילה גסה נאמר עליו ופושעים יכשלו בם ע"כ להורות שאוכלו לשם שמים ולא להנאת הגוף צריך לעשות מעשים כאלו לאכלו חגור מתנים ומנעלים ברגליהם ומקלם בידם שהוא שלא כדרך האוכלים למעדנים אשר ישבי בהסבה בהתרת האיזור ובחלצת המנעלים (קאמאד, בעקוועם) וכ"ז הוצרכו להורות שכוונתם רק לשמים בשביל שנאמר כי ביד חזקה הוציאך ופי' בלוח ארז לא שנגד מצרים הוצרך ליד חזקה כי ברוח שפתיו יכול