לוח ארז החדש תלו

במחובר ואז הוא ספק אולי פקע שם טבל מיני' ולא יבוא איסור טבל רק אחר שגדלו ותילשם מן המחובר כבר האיסור בתערובות ולא בפני עצמו ובכהאי גוונא שנולד האיסור בתערובות אף דשיל"מ בטל. כנ"ל נכון מאוד בעז"ה וראי' לשיטת המרדכי הנ"ל:

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש י"ל עפמ"ש במק"א שע"כ נמשלה התורה לדבש וחלב להורות שא"צ האדם להמית את חומרו לגמרי למען יחי' חיי הנפש כ"א יאחוז בזה וגם מזה בל תנח ידו כי שניהם יחדיו הנאת הגוף והנאת הנפש יהיו תמים קודש לה' ע"כ כמו שהחלב ודבש נהנים מהם בעוד שהבע"ח חיי וקיים עודנו לא כן הבשר לא יוכלו לאכול רק אחר שחיטתו, כמו כן התוה"ק לא תצוונו להמית לגמרי חיות הגוף כ"א דבש וחלב תחת לשונה. וע"ז שיבח אה"ק שהיא זבת חלב ודבש כלומר שגם שם לא נצטרך להמית חיי הגוף כ"א נוכל ליהנות בעוד הגוף בתקפו וגבורתו. וז"ש וברך את עמך את ישראל היינו בדברים רוחניים אשר בהם יתפאר ישראל והוא תפלתו שבזה תוסיף להם כח וחיל למען יפרו וירבו בחיי הנפש אבל ברך גם את האדמה אשר נתת לנו כי גם חיי הגוף נוכל לחיות באין שטן ופגע רע כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש המורה על זה שא"צ להמית לגמרי חיי הגוף:

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי דרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן – כי מי שמפרסם קלונו ברבים אין להם להתיירא ממנו כ"כ אחרי שכל העם נזהרים ממנו מנגוע בקצהו. אבל מי שלעין כל מראה סימני טהרה ורק בקרבו ישים ארבו תוכו רצוף מינות ואפיקורסת, מפני זה יש לירא מאד פן ירע וישחית את כל אשר יקרב אליו אחרי שכל העם יענו אחריו מקודש ע"פ הראותו לחוץ אותות יראת ה' ובקרבו ובחובו טמון שורש פורה ראש ולענה. כמאמר התייראו מן הצבועים. וזהו ארור האיש אשר יעשה כל תועבת ה' אבל לא בפומבי ובגלוי למען יוכלו להזהר ממנו. כ"א ושם בסתר, את שבע התועבות אשר בלבו יודע להסתירם ולהצפינם לבל יראו החוצה, איש הזה בכלל ארור, והטעם לזה בשביל שענו כל העם ואמרו אמן על דבריו שהם נראים ישרים ואמתיים, ע"כ כל העם ישמעו ויסכימו לדבריו אשר ראשם אמת אבל סופם כסופה וסערה:

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלקיך – כי הצדיק אינו רוצה בברכת עוה"ז שמתיירא פן עי"ז יקופח שכרו בעוה"ב וטוב לו שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז. ועוד יחוש לנפשו אולי ע"י שביתו ימלא הון עתק ישמן ויבעט וישכח אף אלקיו, אבל הקב"ה היודע בו שהעשירות לא יעבירו מדעת קונו שולח אליו את הברכה אף שלא ברצונו, וז"ש ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך שידרפו אחריך אף שאתה בורח מהן ולא תרצה בהן בכ"ז ישיגוך והטעם כי אני יודע שגם אחרי כן תשמע בקול ה' אלקיך:

ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך– במ"ר וכן פירש דהמע"ה ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. נראה עפמ"ש "שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה רצון קונם". כי אם האדם שמח לישב בעיר אשר הוא שם ויש לו בה הכל כאוות נפשו אז הוא שמח בבואו שמה אבל נעצב בעת אשר מוכרח ללכת משם ולהיפך אם ביש לי' בהאי מתא שמח הוא בצאתו משם אבל נעצב הוא בבואו שמה לעיר אשר אין חפצו בה. אבל שישמח ויגיל בין בבוא שמה בין בצאתו משם זה שני הפכים בנושא אחד מה שאי אפשר. אבל אם כל דרכיו והילוכיו לעשות רצון קונו והוא שליח מצוה הוא שמח בין בהליכתו בין בחזירתו אחר שבין בהליכה בין בחזרה הוא מקיים רצון הבורא ית"ש. והנה השמש וכל צבא השמים אם שמחים הם בצאתם הי' להם להיות עצב בעת בואם ובכ"ז הם שמחים בין בצאתם בין בבואם. לזה אמר עושים באימה לעשות רצון קונם וכיון שכל כוונתם לזה אין חילוק להם כנזכר. וז"ש כאן שתהי' ברוך ושמח לב בין בבואך בין בצאתך ויקשה ג"כ כנ"ל אם שמח הוא בבואו הלא יהא נעצב בצאתו. לזה בא כמשיב ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם וכיון שתעשה בעבור שמו הגדול אין חילוק בין בואך לצאתך. עוד י"ל ע"פ מאז"ל בבואך לעולם וביציאתך מן העולם, כי אמרו חז"ל נמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא. ופי' רש"א בח"א