לוח ארז החדש תלה

והנה בב"ב דף קל"ו גבי מכר הבו בחיי האב מוכח דיש חילוק אם דעת הנותן או המוכר להקנות קנין הגוף לקונה את הקנין פירות אז טפי מסתבר דקנין פירות כקנין הגוף דמי עיי"ש גבי צריכותא. ולפ"ז אין כאן סתירה בברייתא דולביתך הלא איירי כמ"ש תוס' שהיא נותנת לו ובמתנה אמרינן דבעין יפה ניתן ע"כ קנין פירות כזה כקנין הגוף דמי, משא"כ הך ברייתא דבא בדרך הלא כ' תוס' דאיירי כבר לאחר תקנה שתקנו לבעל פירות וא"כ אינה נותנת לו דרך מתנה דהא מחוייבת ליתן לו נגד פרקונה וא"כ לא שייך בעין יפה נותן ע"כ קנין פירות כזה לאו כקה"ג דמי. משא"כ לר"י דלא מפליג וס"ל בכל גווני אף במוכר דל"ש גבי' עין יפה דהא אדרבה אמרינן מוכר בעין רעה מוכר ואפ"ה קנין פירות כקה"ג דמי ע"כ פריך שפיר כנ"ל:

לא עברתי ממצותיך בספרי לא הפרשתי מן המחובר על התלוש. ובטעמא דמילתא נחלקו רש"י ותוס' בקידושין דף ס"ב ע"א. ובזה נראה ליישב קושיא חמורה שהקשה אא"ז הגאון רעק"א ז"ל בהגהותיו לנדרים דף ס' ע"א דפריך הש"ס למאי דמוקי לדר' ינאי בבצל של תרומה ורבו גידוליו מותר בדבר שאין זרעו כלה, ממאי דתנן הטבל גידוליו אסורין בדבר שאין זרעו כלה. והק' הגאון הנ"ל מאי קושיא מטבל אתרומה הלא שאני טבל דהוי דשיל"מ ותרומה אין לו מתירין כדאימא לעיל כ"ח נ"ט א"כ בטבל שפיר אסורין דגידולין לא מבטלי העיקר דהוי דשיל"מ משא"כ תרומה בטיל העיקר בגידולין והניח בצע"ג. ולענ"ד נראה לפי מה שהקשה הוא ז"ל יכולנו ליישב בפשיטות עפמ"ש תוס' פ' המוכר דאיצטריכי תני טעמי דלא ליבטל טבל דטעמא דשיל"מ ל"ש היכא שאין הבעלים בעיר וטעמא דלהיתרו כך איסורו דמפורש בירושלמי ל"ש בטבל הטבול לתרומת מעשר דאית לי' שיעורא. ולפ"ז כתב המנחת חינוך במצות טבל דהיכא דאיכא טבל הטבול לתרומת מעשר וגם אין הבעלי' בעיר דלא שייך כי הנך ב' טעמים גם טבל כה"ג בטל. ולפ"ז פריך הש"ס שפיר כיון דמתני' סתמא קתני ולא מפליג בטבל אלא בין זרעו כלה או לא משמע דבכל גווני איירי אף בכה"ג דל"ש הנך ב' טעמי ומ"מ אמרינן דאסורין גדולין בדבר שאין זרעו כלה ואף שדומה לענין הביטול לתרומה ופריך הש"ס שפיר. אלא דאכתי קשה קו' הנ"ל אליבא דהלכתא דקיי"ל דאף בטבל ברבו הגדולין מותר אף באין זרעו כלה וק' קו' הנ"ל הלא הוי דשיל"מ עכ"פ בסתם טבל ובעלים בעיר. ע"כ נ"ל עפמ"ד בקידושין ס"ב דאין תרומה חל במחובר ובפסחים ל"ג דאין תרומה במחובר עיי"ש ברש"י. וכיון דהכא בגידולין במחובר איירי א"כ א"א להפריש אליו מיני' ובי' ומכ"ש מן התלוש על המחובר דלא כדאיתא התם וא"כ ל"מ ישל"מ דהא אי אפשר להפריש עליו. אלא דעומד נגד זה ש"ס ערוך דמנחות ע' ע"א דקאמר הא דאין תרומה במחובר הנ"מ לענין מיתה וחומש דא"א במחובר אבל לענין שם תרומה חל אף במחובר וא"כ נראה תירוצי כמובן. אלא כדי שלא יסתרו סוגיות דקידושין ופסחים הנ"ל עם הך סוגיא דמנחות עיין בס' יוסף דעת להגאון מהרי"ש נ"ז זצ"ל בה' הרומות. בע"כ צריך לחלק דבפסחים איירי במחובר מעיקרו. הוא דלא חל שם תרומה שלא הי' עליו שם טבל מעולם משא"כ במנחות דאיירי בשתילי טבל שמרחו וכבר נתחייב בתרומה אז חל גם בשעה שהוא מחובר כנ"ל פשוט. ולפ"ז הדרא קו' הנ"ל לדוכתא כיון דהך מתני' דגידולי טבל ג"כ איירי שהי' עליו כבר שם טבל בתלוש ויכול לקרות שם אף במחובר כדמוכח במנחות א"כ תו הו"ל דשיל"מ. ובכ"ז נראה ליישב בדרך נאות דלכאורה צ"ע מאי קבעי ש"ם דמנחות הנ"ל אי נימא כיון דשתל פקע לי' שם טיבלא מיני' הלא מתניתן דתרומות דבשמעתין דגידולי טבל אסורין בדבר שאין זרעו כלה זאת אומרת להדי' דלא פקע שם טבל מיני' דאי פקע כששתלו א"כ אתמהה וכי אפשר לומר דגידולי טבל אסורין הלא פקע שם טבל אף מהעיקר ומכ"ש דלא יאסרו הגידולין וצע"ג לכאורה. וליישב זה בע"כ צ"ל דלעולם בשעה שהוא מחובר פקע שם טבל מיני' אבל אח"כ כשעקרו תו הדר' עלי' איסור טבל כמו דאמרינן במחובר מעיקרו כ"ז שלא נעקר אינו חל עליו שם טבל לכ"ע ולכשנעקר חל עליו איסור טבל ה"נ בשתילי טבל אף שהי' עליהם שם טבל מ"מ כשנעשו מחוברים פקע ולאח"כ כשגדלו ועוקרם חל שם טבל בתלוש. וכיון שהוכחנו שכן דרק לאחר עקירה חל שם טבל מה מאוד מיושבת קושיא שהתחלנו. לפמ"ש המרדכי הובא בי"ד סי' ק"ב ובא"ח סי' ש"כ גבי גיגית דהיכי שנולד האיסור בתערובות לא מיקרי דבר שיש לו מתירין. א"כ ה"נ כיון שהוכחנו מש"ס דמנחות וכ"פ הרמב"ם דכ"ז שהם