לוח ארז החדש תלג

ויוציאנו ד' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול בספרי וכ"ה בהגדה, זו גלוי שכינה שנאמר או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. י"ל עפמ"ש לפרש פסוק ויהי מקץ וגו' ובמדרש זש"ה קץ שם לחשך ולכל תכלית היא חוקר אבן אופל וצלמות, כי אומרים בתפלת מוסף ר"ח ויהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו. ופירשתי הכפל סוף וקץ כי בן דוד בא או בדור שכולו זכאי או כולו חייב. וסוף נקרא אם כבר הגיע העת לסופו, אבל קץ הוא מלשון קציצה דבר הנחתך קודם זמנו, ע"כ אנו מתפללים או שיהי' קץ או סוף לצרותינו. וכבר פירשתי מאמר המגיד "ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך שחשב את הקץ לעשות", שלכאורה אין מקום להודות להש"י על שמירת הבטחתו כי לא איש אל ויכזב, אלא שאחרי שנגזר עליהם עול הגלות על ת' שנה רק שהקב"ה ראה את הנולד שאם יתמהמנהו כ"כ שמה ח"ו ישתקעו בשערי טומאת וערות מצרים עד שלא יהי' באפשרותם לצאת עוד ע"כ גאלם קודם זמנם, ועי"ז הי' יכול לקיים מה שהבטיח לאאע"ה, אבל אם היו נשארים במצרים כל הזמן הנגזר עליהם אז הי' מן הנמנע לקיים מצד שכבר נשתקעו בעומק הטומאה ולא יוכלו לצאת, ע"פ אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל ועי"ז הוצרך לחשב את הקץ דהיינו לראות מקדם מה יהא בסופם אם לא יגאלם קודם זמנם, וע"כ הוצרך ג"כ לעשות את הקץ לקוץ ולחתוך מהזמן הנועד מתחלה. וז"ש קץ שם יחשך לפעמים צריך הש"י להסיר את החשך בטרם הגיע עוד זמנו המיועד צריך לקצץ אותו והטעם בשביל ולכל תכלית הוא חוקר בשביל שהקב"ה רואה מקדם את אשר יעשה באחרית הימים אם יהי' עוד החשך על הארץ לא יכול עוד להגיה את החשך, ע"כ בשביל שהוא ית' רואה מקדם את תכלית וסוף כל דבר ע"כ צריך לפעמים לעשות קץ ואחרית קודם זמנו. ולפ"ז לפעמים החשך והאפלה הגדולה השורה על הארץ עד שנוכל לירא שממנו יתהוה ליל עולם אין אחרי' אור והוא בדור שכולו חייב. מזה עצמו נצמח אור ישועה כמ"ש כי הנה מחשך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח כבוד הי', ע"כ אבן מאסו הבונים זהו בעצמו היתה לראש פנה כי עי"כ שכולם חייבים ח"ו. ע"ז צריך הקב"ה למהר את הגאולה בטרם הגיע זמנה עדיין כדי שלא ישתקעו לגמרי. ע"כ אחרי שאמר קץ שם לחשך ע"פ כוונה הנ"ל סיים אבן אופל וצלמות, האופל והצלמות והחשיכה הגדולה הם נעשו לאבן ויסוד פנת גאולתנו. והנה על יוסף הצדיק נגזר שיהא עוד ב' שנים בבית הסוהר על שבטח בשר המשקים כפירש"י ובאמת סביביו נשערה מאוד לפי גדולת יוסף וצדקתו הי' ראוי לעונש יותר גדול מן ב' שנים אלא שראה הקב"ה שאם משתהה יותר שם בין אסירי הבור גם הוא ח"ו ילכד בשחיתיתם וישקע בטומאה ע"כ הביא לו את הגאולה קודם זמנה, וזהו ויהי מקץ שנתים ימים שזה שפרעה חלם לסוף ב' שנים ונצמח עי"ז גאולת יוסף, לא הי' סוף הבא בזמנו כ"א בסגנון קץ שקצץ הקב"ה לטובת יוסף מן הזמן הראוי להיות נענש. ושפיר סמכו לזה מדרשם הה"ד קץ שם לחשך כנ"ל. והנה בתורה אור להגאון מלבים ז"ל פורש ענין יד חזקה וזרוע נטויה המוזכר ביציאת מצרים הוא בשביל שהללו עובדי ע"ז והללו, ע"כ הוצרך הש"י ליד חזקה נגד שר של מצרים שטען כן עיי"ש, ומה שהוציאם קודם זמנם הוא מטעם הנ"ל שחשב את הקץ וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים שלא יכלו עוד להתמהמה לא יוכל לחכות להם שיהיו לו למס. וזהו כוונת פ' שלפנינו שע"כ הוציאם ביד חזקה הגוברת על שר מצרים כנ"ל בשביל שהי' מורא של גדול ית"ש. כמ"ש ז"ל בפ' והדבר הגדול דבריו של גדול ה"נ י"ל שהגדול שבגדולי' ית"ש הי' ירא שישתקעו ח"ו ביון מצולה ערות מצרים. וע"ז רומז בספרי זה גילוי שכינה, שלשכינה הי' גלוי מה שהיהודים עתידים להיות אם לא יגאלם קודם זמנם. וע"ז שפיר מייתי קרא דגוי מקרב גוי לראי' ע"ז אחרי שמזה הפסוק למדו ז"ל דהללו עובדי ע"ז והללו, ע"כ זה הי' מוראו של הקב"ה. וי"ל בזה ע"ד דרוש קצת מ"ש בתהלים ע"ז "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה" עפמ"ש לפרש הפסוק בפ' מקץ "אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים". ונתקשו המפרשים הלא לא אמר כדבריהם שהם אמרו חיוב מיתה על אשר ימצא אתו והוא אמר שלא יהיה אלא עבד. הם אמרו וגם אנחנו נהיה עבדים והוא אמר תהיו נקיים. ונראה עפמ"ש רש"י בפ' וישב שהוציא דיבה עליהם שהם חשודים לאכול אבר מן החי. וכתבו המפרשים שיוסף הצדיק ח"ו לא שיקר בזה אלא שהם אכלו מפרכסת או בן פקועה דזה רק לישראל שרי דבשחיטה תליא מילתא ויוסף חשב שיש