לוח ארז החדש תכב

לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם בברכות דף י"ט ע"ב בסוגיא דגדול כבוד הבריות. תא שמע והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם. הקשו תוס' שבועות ל' דהו"ל לש"ס לשנויי שב ואל תעשה שאני כמו דמשני לקמן גבי טומאה. ותמה בתומים סי' כ"ח הא תוס' גופייהו כתבו בשבועות לחלק דדוקא גבי גנאי גדול מהני שב ואל תעשה אבל לא גבי גנאי קטן וכתבו ג"כ דהשבת אבדה באינה לפי כבודו אינו רק גנאי קטן וא"כ קשה טובא מאי הקשו דלישני שוא"ת הא בגנאי קטן לא מהני שוא"ת. ונ"ל דהנה באמת סברת התוס' לחלק בין גנאי לגנאי אינה מוסכמת אליבא דכ"ע, עיי' שא"כ הוכיח מדברי הרמב"ן בס' תה"א דלא ס"ל לחלק כן. ובאמת מהיכי תיתי לחלק אלא שהתוס' הכריחו כן מכח קושייתם בב"מ בסוגי' דוהתעלמת דהק' לכתוב קרא דולאחותו ולמה לי הך קרא דוהתעלמת דהא ידעינן במכ"ש מטומאה דהתם איסורא והכא רק ממונא ותירצו דהו"א התם דאיכא גבי מת מצוה גנאי גדול משא"כ בהשבת אבדה דליכא גנאי גדול אימא דלא, לכך איצטרך קרא והתעלמת עיי"ש ולפ"ז שפיר הכריחו מן הקרא גופי' דיש חילוק בין גנאי גדול לקטן. אבל באמת אם לא הי' להם הכרח זה בודאי גם הם ז"ל יודו דאין חילוק בין גנאי לגנאי. והנה כל קושיות התוס' בב"מ לא היתה אלא דנילוף ממונא מאיסורא מכ"ש משום דממונא קיל וע"כ דיש לחלק בין גנאי לגנאי אבל אי נימא אדרבה ממונא חמיר מאיסורא אין כאן התחלה לקושיית התוס' הנ"ל, דאי כ' ולאחותו הו"א התם דאיכא איסורא דקיל משא"כ ממון דחמיר לא וממילא דאין כאן הכרח לתירוץ התוס' לחלק בין גנאי לגנאי. והנה בבאר יעקב או"ח סוף ה' מגילה הקשה השואל הגאון בעל זכרון יוסף מאי משני הש"ס כאן ממונא קיל מאיסורא הלא התוס' בב"מ כ' הכריחו דממונא חמיר מאיסורא תדע דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ באיסורא והכא ל"ש תירוץ תוס' דהתם עי"ש תירוצו עכ"פ י"ל דזה הי' סברת המקשה דפריך מוהתעלמת ולא אסיק אדעתי' דאיסורא מממונא לא ילפינן היינו משום דסובר כסברת תוס' ב"מ הנ"ל דאדרבה ממונא חמיר מאיסורא ונילוף מכ"ש וע"ז מתרץ לו דאדרבה איסורא חמיר מממונא, עכ"פ המשקה הי' סובר דממונא חמיר. וכבר כ' דאי אמרינן ממונא חמיר אין כאן הכרח לחלק בין גנאי לגנאי דבלא"ה לא קשה קושיית התוס' וכיון שאין כאן הכרח מנ"ל לחלק. והקשו תוס' שפיר דהו"ל לשנויי שב ואל תעשה שאני ואי משום דלא הוי רק גנאי קטן ז"א דאי לא משני איסורא מממונא לא ילפינן אלא קיימינן בסברת המקשה דממונא חמיר בוראי אין חילוק בין גנאי גדול לקטן והא דכתבו תוס' לחלק היינו לפי מה דמסקינן ממונא קיל וקשה קושיית תוס' הנ"ל ושפיר הוכרחנו לחלק בין גנאי לגנאי משא"כ לס"ד דש"ס מקשה הש"ס שפיר. כנלע"ד נכון בישוב קושיא הנ"ל. ובכ"ז נ"ל אעפ"כ ליישב קושיית תוס' הנ"ל עד"ז דצ"ל למה מייתי המקשה הכא הברייתא להקשות מינה ארב ולא מייתי מתני' דב"מ מצא שק או קיפה וכו' ואי דניחא לי' לאתויי ברייתא דמייתי קראי דמיניה קא יליף הך דינא למה לא מייתי בשבועות ל' ג"כ הך ברייתא אלא מביאה המשנה וא"כ ה"נ הי' לו להביא מתני'. ונ"ל ע"פ מה שנחלקו הרמב"ם והרא"ש בזקן ואינו לפי כבודו אי רשאי למחול על כבידו ולהשיב דרמב"ם ס"ל דיכול ורא"ש ס"ל דאינו יכול למחול עיי"ש ברא"ש פ"ב דמציעא. והנה בתוספות חדשים פ"ב דב"מ כתב לישנא דמתני' מסייע להרא"ש מדקתני מצא שק וכו' ה"ז לא יטול הו"ל למימר אינו חייב ליטול דמשמע מיני' אינו חייב הא אם רוצה ליטול רשאי מאי לא יטול דקתני אע"כ דאינו רשאי ליטול כשיטת הרא"ש. א"ד ז"ל:

ואני אומר אם לישנא דמתני' מסייע לרא"ש לישנא דברייתא מסייע לרמב"ם, דלישנא דברייתא בפשוטו קשה להלמו דנקט פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם כיצד כגון כהן בבה"ק וכו'. וקשה הא דנקט פעמים שמתעלם ניחא כיון דהתורה אמרה על הכלל דלא יוכל להתעלם ורק בהנך פרטים רשאי להתעלם שפיר שייך למימר בי' לישנא דלפעמים, אבל הך ופעמים שאי אתה מתעלם קשה טובא מאי פעמים דקאמר הא בשום פעם אין רשאי להתעלם ופעמים משמע דרק לפעמים באיזה עתים אי אתה רשאי להתעלם. והוא דקדוק עצום. ועוד קשה דהוא מיותר לגמרי בברייתא דהא הברייתא אינה רוצה להשמיענו רק דבזקן ואינם לפי כבודו דרשאי להתעלם ולא הו"ל למנקט אלא הך דאתה רשאי להתעלם. ולמה לי להשמיענו פעמים שאי אתה מתעלם זיל קרי בי רב הוא. אבל לשיטת הרמב"ם הדברים נכונים מאוד דהא מסיק הש"ס בב"מ דלכהן