לוח ארז החדש תכא

יכיר מ"מ נאמן מטעם מיגו. ולפי זה אין כאן קושי' מדמספקא לי' לשמואל אי כר"י אי כרבנן משמע דלרבנן אף לענין בכור אינו נאמן. זה אינו דהא כבר הוכחתי דהכא לאו לענין אמירתו הראשונה קאי אדרבה פשיטא לשמואל דנאמן אף לרבנן כפירש"י ומשום מיגו אלא דמספקא לי' אם יוכל לחזור ע"י אמתלא דאי אמרינן כרבנן נהי דנאמן מ"מ יכול לחזור כיון דאין נאמנותו משום יכיר. כנ"ל ברור. ואדרבא מסוגיא זו סייעתא לרש"י דקשי' לי' קושיית שערי תורה הנ"ל וע"כ דלענין חזרה קאי כנ"ל משא"כ באמירתו הראשונה פשיטא דנאמן ודוק. וממילא מיושבים ג"כ קושיות האחרות על רש"י דהוא ז"ל לא כתב כן דאף לרבנן נאמן אלא לפי מה דקיי"ל כריב"ב משא"כ לרבנן דריב"ב פשיטא דאינו נאמן לא משום יכיר ומיגו הא ל"ש. ולפי זה מוקי הש"ס שפיר סיפא דברייתא דהיו מוחזקין כרבנן ונהי דאף לרבנן נאמן משום מיגו היינו אי ס"ל לרבנן דר"י כריב"ב אבל הש"ס ליישב סתירת הברייתא דאוקי סיפא כרבנן היינו כרבנן דר"י וכרבנן דריב"ב כנ"ל. ומיושב ג"כ הקושיא מר' יוחנן דאמר על תינוק בין הבנים אינו נאמן כרבנן אלמא דאף לענין בכור אינו נאמן. ולהנ"ל הדבר נכון דבש"ס שם רצה מתחלה לפרש האי דאר"י דעל תינוק בין הבנים אינו נאמן היינו דס"ל כרבנן דריב"ב אלא דדחי' לי' דלישנא לא משמע הכי. עכ"פ מזה לא הדר הש"ס דר' יוחנן ס"ל כרבנן דריב"ב וכיון שכן מודה רש"י אליבא דידי' דאף בבכור אינו נאמן דהא ליכא מיגו משא"כ אליבא דהלכתא דקיי"ל כריב"ב שפיר פירש רש"י דרבנן מודו בבכור דנאמן וכאמור. כנ"ל נכון בישוב דברי רש"י ז"ל:

מיהו קשה לי טובא לשיטת הראשונים הנ"ל דבעד לא מהניא אמתלא א"כ מאי פריך הש"ס לרבנן יכיר למה לי תיפוק לי' דנאמן משום מיגו ולהנ"ל אי משום מיגו הי' בידו לחזור ע"י אמתלא משא"כ השתא דכתבה התורה יכיר ונתנה לו התורה נאמנות בתורת עד א"כ הוה כב' ואינו חוזר ומגיד אף ע"י אמתלא וצ"ע. ונראה מכאן ראיי' ברורה לשיטת הסוברים הובאו בקצוה"ח סי' פ' דדוקא באיסורא הוא דמהני אמתלא אבל לענין ממון אף דאינו נאמן רק בתורת מיגו מ"מ לא מהני אמתלא ועיי' תשו' נודע ביהודא מהד"ק אהע"ז סי' י"א שהביא כן בשם ח"מ סי' קט"ו והוכיח כן מדברי הרא"ה בנתקדשתי לפלוני הובאו דבריו בר"ן לכתובות בסוגיא דאמתלא ולפ"ז א"ש כיון דקרא לענין ממון איירי פריך הש"ס שפיר דאף אי אין נאמנותן רק מתורת מיגו לא מהני אמתלא וק' למה לי קרא ומדוקדק בזה לישנא דש"ס למאי נ"מ למיתבי' לי' פ"ש לא יהא אלא אחר כלומר כיון דלדידהו ל"א קרא אלא לענין ממון תיפוק לי' אף אי אינו נאמן רק מטעם מיגו מ"מ לא מהני אמתלא. אלא דלפ"ז נסתרו דברינו האמורים למעלה לפרש מילתא דשמואל דספק שלו הי' אי כרבנן ואינו נאמן רק משום מיגו ומהני אמתלא ולהנ"ל הלא בממון בשום גווני לא מהני אמתלא וגם הוכחת ש"ש מבני וחזר ואמר עבדי דמהני אמתלא וטעמא משום דאינו נאמן אלא משום מיגו כפירשב"ם וק' הלא בממון לא מהני אמתלא. ונראה דהא דאמרינן בממון לא מהני שום אמתלא אף דלא הי' נאמן מתורת עד היינו היכא דהי' נאמן עכ"פ בלי ריעותא כגון ע"י טען טובה משא"כ אי מיגו מתחלה נגד חזקה כגון בנדון דידן בהיו מוחזקים באחר ונהי דכתב הרמב"ן משום דבידו לעשות נאמן אף נגד חזקה מ"מ לא הי' דבורו אלים כ"כ שלא תהני אמתלא דהא גופי' דבממון לא מהני אמתלא לאו מילתא דפסיקא הוה כמ"ש בקצו"הח שם א"כ אף הסוברים דלא מהני היינו היכי דלא טען נגד החזקה מתחלה משא"כ בטען נגד חזקה. א"כ דברינו דלעיל הלא קיימינן נגד חזקה וגם באומר בני הלא טען נגד חזקה דהי' מוחזק שאינו בנו ושפיר מהני אמתלא כיון דאינו נאמן בתורת עד. וארווחנא ליישב בזה קושיות קצו"הח סי' רע"ט דגם לר"י תקשה יכיר למה לי הא אית לי' מיגו ואי דהויא במקום חזקה כמ"ש רשב"ם מ"מ לסברת הרמב"ן הנ"ל כיון דבידו לעשות אף נגד חזקה אמרינן מיגו עיי"ש. ולהנ"ל הדבר נכון דבשלמא לרבנן פריך הש"ס שפיר יכיר למה לי ואי דק' די"ל דאיצטריך קרא דנאמן בתורת עד ולא מהני אמתלא ז"א דהא לדידהו לא איירי קרא שטוען נגד חזקה וכיון דבממון איירי אף אי נאמן רק משום מיגו ג"כ לא מהני אמתלא וקשה למה לי קרא, משא"כ אליבא דר"י דאיירי במקום חזקה וא"כ אי נאמן רק בתורת מיגו מהני אמתלא כדמוכח מבני וחזר ואמר עבדי כיון דטוען נגד חזקה אף בממון מהני אמתלא ע"כ איצטריך יכיר דנאמן בתורת עד ולא מהני אמתלא ודוק: