לוח ארז החדש תכ

והביא שגם בתשו' חות יאיר נתקשה בזה ובאמת הדבר תמוה. ונלע"ד דבשעה"מ ה' מכירה הקשה מאי משני הש"ס דלרבנן איצטרך יכיר להיכא דנפלו לו כשהיא גוסס דא"א ליתנו במתנה אפי' לר"מ הלא קיי"ל כר' יוחנן בן ברוקה דאם אמר על מי שראוי ליורשו יטול פי שנים דבריו קיימין א"כ אכתי יש לו מיגו כיון שהוא בנו וראוי ליורשו דיכול לומר יטול פי שנים אע"ג שאינו בכור. ותי' דל"ק דלמא רבנן דר"י לאו כריב"ב ס"ל. אלא אי קשיא הא קשיא כיון דשמואל פסק להדיא כריב"ב מאי מספקא לי' הכא אי כר"י או כרבנן הא לא יכול לסבור כרבנן דא"כ תקשה לדידי' יכיר למה לי ואי לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ז"א דהא לדידי' דפסק כריב"ב ל"א קרא להכי דאית לי' מיגו עייש"ה. ולי קשה קושיא אחריתי כעין קושיא הנ"ל והוא למה השיב דיכתבו הרשאה נהי דס"ל כרבנן מ"מ יהא נאמן לדידי' משום מיגו הנ"ל כריב"ב לפי' רשב"ם דגרס דשאלת בני אקרא היתה על א' מן הבנים ולא כדמשמע מלישנא דגירסתנו ואמר על אחד שהוא בכור משמע אינש דעלמא שאיני מוחזק כלל לבנו ולק"מ. אבל רשב"ם דגריס על אחד מן הבנים ואזיל לשיטתו לקמן דעל אינש דעלמא לומר בנו לא תלי' כלל בפלוגתת ר"י ורבנן עיין לקמן גבי מתני' דהאומר זה בני וכיון דבמוחזק בבנו איירי הלא יש לו מיגו דריב"ב. וכי תימא כיון דמוחזקים באחר שהוא בכור הו"ל מיגו במקום חזקה וכיון דלא גלי לן קרא דנאמן מתורת יכיר אליבא דרבנן ממילא אף בתורת מיגו אינו נאמן כמ"ש רשב"ם לקמן בשמעתין מ"מ תקשי לפמ"ש הרמב"ן בקידושין הובאו דבריו בקצה"ח סי' רע"ט שאביא לקמן דדוקא במיגו שיכול לטעון ל"א במקום חזקה אבל מיגו שבידו לעשות אלימא דאף במקום חזקה אמרינן. א"כ תקשי אף אי שמואל סובר כרבנן מ"מ יהא נאמן מתורת מיגו. ונ"ל עפמ"ש בשב שמעתתא שמעתא ו' פלוגתת ראשונים דהא דאמרינן אשה שאמרה אשת איש ואח"כ אמרה פנוי' ונתנה אמתלא נאמנת היינו דוקא התם שאינה נאמנת מתחלה בתורת עד רק משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא אז מהני אמתלא משא"כ היכי שהאמינה התורה עד א' בתורת עד הו"ל כב' עדים וכמו דבב' אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אף ע"י אמתלא הה"ד בעד א'. וכתב עוד שם דה"ה אם נאמן מתורת מיגו ג"כ מהני אמתלא והכריח כן משמעתין מאמר בני וחזר ואמר עבדי דנאמן אם נתן אמתלא עייש"ה. ולפ"ז יש ליישב קושייתי דודאי פשיטא להו לבני אקרא ולשמואל דנאמן האב אף נגד חזקה כסברת הרמב"ן הנ"ל כיון דבידו לעשות אלא הא מספקא להו אי אמרינן כר"י דהתירה האמינתו בתורת עד דיכיר כתיב או דלמא כרבנן דאינו נאמן מתורת יכיר רק מתורת מיגו. ונ"מ אי האב רוצה אח"כ לחזור בו מדבורו הראשין ולתת אמתלא לדבריו אי אמרינן כר"י דנאמן מיכיר בתורת עד תו לא מהני אמתלא משא"כ אי אמרינן כרבנן שפיר מהני וע"ז השיב להם שמואל דיכתבו הרשאה אם יחזור בו משום דמספקא לי' כנ"ל. ועפ"ז מיושבת היטב קושיית שערי התורה (הובאו דבריו בס' פני שלמה על ב"ב) אמאי שלח שמואל שיכתבו הרשאה כיון דמספקא לן אם האב נאמן הוה לי' לאוקמי מילתא אחזקתו הראשונה כמו שהי' קודם דיבורו והמוחזק מתחלה יהי' הבכור כמו בכל ספיקא דממונא דאוקמי' אחזקתו. ולהנ"ל הדבר נכון מאוד דבשלמא אי אנו דנין על דיבורו הראשון של אב אי נאמן או לא שפיר הוה לי' לאוקמי אחזקה כיון דמספקא לן אי נאמן במאמרו, משא"כ לפמ"ש דבדיבורו הראשון נגד החזקה פשיטא דנאמן אף לשמואל משום מיגו רק הספק אי יכול לחזור מדיבורו ע"י אמתלא ועתה נולד לנו ספק אי הי' נאמן בתורת יכיר או רק מטעם מיגו הוצרך שמואל לומר יכתבו הרשאה מאי איכא למימר דנוקי אחזקה, זה אינו דלמי יש חזקה הלא לשניהם יש חזקת בכור דהלא בתחלה קודם אמירתו הראשונה היינו מחזיקים את ראובן לבכור ואמר האב ששמעון הוא הבכור וכיון שהאב הי' נאמן אליבא דכ"ע אף לרבנן עכ"פ משום מיגו שוב החזקנו את שמעון לבכור ע"פ דיבורו של אביו והשתא שרוצה לחזור רק שאנו מסופקים אי יכול לחזור אין כאן חזקה לשום אחד מהן דהא כבר החזקנו את שניהם מתחלה את ראובן ואח"כ על פי דיבור האב את שמעון והוצרך לומר שיכתבו הרשאה, כן נ"ל נכון מאוד בישוב קו' הנ"ל ועפ"י הנ"ל יפורשו דברי רש"י היטב דלכאורה צריך להבין סברת רש"י מאי טעמא מודו רבנן בבכור שנאמן אף נגד חזקה כיון דקרא לא איירי בהני לדידהו. ולהנ"ל הדבר נכון דנהי דמתורת יכיר ס"ל לרבנן דאין נאמנות לאב מ"מ מה שכתב רש"י דאפ"ה נאמן היינו משום דקיי"ל כריב"ב הנ"ל דעל הראוי ליורשו דבריו קיימין אם כן נהי דאינו נאמן מתורת