לוח ארז החדש תטז

לבדו יחי' האדם כ"א על כל מוצא פי ה' יחי' האדם וכל אדם אשר יש לאל ידו להדבק כ"כ בתוה"ק עד שכל מחשבותיו קשורים בעבותי אהבת התורה הוא אין צריך למזון הגוף כמ"ש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו שראיית פני האדון ה' הוא לא לבד משיב נפש כ"א גם הגוף מקבל מזה מזונו רק דלית בר נש יכול להגיע למדרגה רמה כזו זולת מרע"ה, אבל עכ"פ ראינו מזה שמרע"ה לא הי' לו צורך למזון הגופני כי התורה נותנת חיים לעושיה והיא מקור חיים ע"כ מי שעזב את מקור חיותו בעברו על מצות ה' כבר מת הוא ועבר ובטל מן העולם ומיתתו ע"י ב"ד אינה אכזריות. ובמדרש אמרו אמר לו הקב"ה למשה רבינו אע"פ שיש לך כמה שמות טוביה ירד אביגדור אינני קורא אותך אלא בשם שקראתיך בת פרעה משה וכבר אמרנו בכוונתו שהשם משה מורה על מדת רחמנות וטוב לבב כי ע"י רחמנות בת פרעה נשאר בחיים חיותו של משה רבינו ולא מת בקנה וסוף וגם שם משה מורה שהיא משה את ישראל ממים הזדונים וים הצרות שעברו עליהם ע"כ לא נקרא משוי או נמשה כ"א משה כאשר נעשה עמו בימי עלומיו ונעוריו רחמנות כן הוא יגמול חסד למשות את ישראל ממים הזדונים, ח"ש הקב"ה למשה רבינו "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" ע"כ מצאת חן בעיני הטוב והמטיב על אשר אני יודע אותך בשמך הנכבד משה המורה על החסדים והטובות שתגמול עם ישראל וחנותי את אשר יחון ורחמתי את אשר ירחם. וע"כ לדעתי נקראת תוה"ק תורת משה להורות ג"כ שהיא מלאה חן וחסד ורב חנינה וחמלה והיא תורה אותנו להיותנו ג"כ כמשה טוב ומטיב, וזהו כוונת המדרש שהתורה נקראת על שמו, ושלא תשאל האיך אפשר שתוה"ק היא תורת חסד הלא היא החרוץ משפט מות לעובר על פקודי' שזה נראה כאכזריות, ע"כ בא כמשיב אחרי שמרע"ה מסר נפשו על התורה שכל עיקר נפשו וחיותו הי' תלוי בקיום התורה ורק היא נתנה קיום לנפשו והמופת על זה שהרי כשהיה עם ה' לקבל התורה לחם לא אכל ובע"כ שמזין התורה לחם אבירים אכל איש א"כ מוכח שמי שעוזב את התורה כבר פסק לחיותי' וגברא קטילא הוא א"כ שפיר יש לקרות התורה תורת משה המורה על מדת רחמנות. והנה על איש כזה אשר ירום ונשא יגבה מאוד יש לנו לקונן איכה יועם זהב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. וכמו שאחז"ל בפסוק ויראו כל העדה כי גוע אהרן שלא האמינו ישראל שאהרן מת ואמרו האיך מלאך המות יכול לפגוע בו באדם שעמד במלאך המות ועצרו דכתיב ויעמוד בין המתים ובין החיים כמו כן הנני יוסף להפליא את העם הזה איך השר משה מונטיפיורי אשר שר עם אלקים ועם אנשים ויוכל, אשר פגע פעמים במלאך המשחית אשר רצה באפו וחמתו לכלות שונאי ישראל והוא בצדקתו השיב חמתו מהשחית והאיך פגע בי בעצמו מלאך המות ולא חל ולא זע ממנו. אבל כמו שאמר הקב"ה למרע"ה על אמרו אחר כל אותו הכביד והגבורה שראו עיני אני מת א"ל הקב"ה מי גבר יחיה ולא יראה מות כמ"ש במדרש (מובא בי"א ערך משה אות צ"ט) שאחרי שגם הוא בשר ילוד אשה ע"כ הוכרח למות כי העפר ישוב אל הארץ, כמו כן זה האיש משה אף שגדול ורם היא כביר ורב ערך גבר בגוברין מ"מ באשר הוא אדם סוף אדם למות ומי גבר ילוד אשה אשר לא יראה מות ויחי' לנצח:

וא"ת א"כ מה לנו להתאבל על מיתתו אחרי שמת זקן ושבע ימים יותר ממאה שנה א"כ כבר מלאו ימיו ושנותיו וכבר הגיע לגבול היותר אפשרי בחק חי' האדם א"כ מה לנו להתאונן על מיתתו הלא כל האדם כוסף ואמר מי יתן אחריתי כמוהו. ע"ז אומר בדברי הנביא "כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות ואל החכמות שלחו ותבואנה ותקראנה עלינו נהי איך שדדנו". וצריך להבין מה צורך להתבוננות ולחכמה לקונן על שבר בת עמי חורבן בית תפארתנו הלא אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יענה איך שודדנו. אבל כוונת הדברים עפמ"ד במ"ר "קשה סילוקן של בחורי ישראל יותר מחורבן ביהמ"ק שנאמר קרא עלי מועד לשבור בחורי' כי רבים מהאפיקורסים אומרים לנפשם שאין מן הצורך להתאבל על חורבן בהמ"ק והסרת מלכות בית דוד כי ראינו בספר דברי הימים למלכי הארץ שכל האומות אשר חיו בימי קדם והיו מולכים בכיפה וכגובה ארזים גבהם וחסנם הי' כאלונים כמו היוונים הרומיים הכשדים וכדומה בכ"ז ברוב הימים הכל נשכח כלו ואפסו מן הארץ ועוד אינם והיו לאין כי כן הוטבע בתהלוכות תבל שלאום מלאום יאמץ ובעת יזרח שמש אומה אחת תבוא שמש אומה אחרת וכמו שסוף אדם למות כן סוף אומה שלימה לעזוב לאחרים חילם.