לוח ארז החדש תיג

עצמו לא סמך מ"מ יעמוד לו זכות אבות. ואחר כל האמור הנה כשישראל יוצאים להלחם באויביהם מעטים נגד רבים ובוטחים בה' אז אין להם לירא מהם ומהמינם כי זכות האמונה והבטחון כדאי הוא שתעמוד להם לעשות חיל ושונאיהם יפלו לפניכם לחרב, אבל כששמים בטחונם ברוב רכב וסוס למלחמה ומה' יסורו לבם אשר אין מעצור לפניו להושיע ברב או במעט אז כבר הם חוטאים ויש להם לירא מעבירות שבידם, וז"ש כי תצא למלחמה ביחידות אף שתראה עם רב ממך אז אני אומר לך כשבטחונך בה' הוא כסלתך ואינך צריך לירא מהם כי ראינו מזה שה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים כמו ששם לא נגאלו ישראל אלא בזכות אמונה שהאמינו בה' ובמשה עבדו אבל והיה כקרבכם אל המלחמה המון אנשים רבים צבאות המלחמה זה לאות לבני מרי שאינם בוטחים בה' המלמד ידם לקרב כ"א בתקפם וגבורתם ע"כ יש להם לירא ובעבור זה צריך הכהן לגשת אל העם ודבר אליהם דברים קשים כגידין על אשר הסירו בטחונם מהשי"ת ובכ"ז אומר להם אחרי שהוא כחום יכפר עון ע"כ אף שחטאתם בזה לבטוח בכוחכם וחילכם בכ"ז אל ירך לבבכם, ויאמר להם שמע ישראל אע"פ שאין לכם זכות אלא קריאת שמע בכ"ז ה' אלקיכם הולך עמכם. וידוע החילוק שבין עזר לתשועה, העזר הוא אם גם הנעזר מסייע לעזרתו ותשועה כשהנושע אין בידו לעשות מאומה לתשועתו רק הנושע לבדו, לפ"ז כשיש לישראל בטחון בהקב"ה עזרתו יבא להם בבחינת עזר אחרי שבטחונם וזכיותיהם המה ג"כ גורמים לעזרה, אבל אם אינם בוטחים בה' ונאספו רבים הבוטחים על חילם אז אין להם זכות לסייע לנצוח האויבים רק לה' התשועה ע"כ נאמר כי ה' אלקיכם הולך עמכם להושיע אתכם אף שאין אתם מסייעין:

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו הכוונה כי להיות מנהיג ומוכיח ועומד לרועה עמו צריך להיות פניו כחלמיש ולא יירא ולא יחת מן הקמים עליו כ"א יחזיק ויאמץ להוכיח בשער בת רבים ולא יבוש ולא יירא לומר זה ישנאני מפני תוכחתי ואם יש במוכיח מדות הללו אז ראוי לו לעמוד בראש כי בודאי דבריו יעשו רושם בלב האנשים וגם לב הערל והאטום בכ"ז ע"י דבריו כאש בלי בושת ומורא ג"כ ימס, משא"כ איש עם היותו ירא שמים עד למעלה אבל לבו רך כדונג ותמיד הוא ירא מלדבר עם אחיו כאשר עם לבבו הנאמן מיראתו מדבר אולי ישנאו לו, לאיש כזה אינו ראוי כסא כבוד לישב בראש כי אף שהוא ת"ח ולבו נשבר בקרבו בכ"ז לא יועיל מאומה לאחיו לשבור את לבם ג"כ ולמול את ערלת לבבכם, וטוב לו כי ילך וישוב לביתי ולא יעמוד להוכיח בשער בת רבים כי אינו ממלא את מקומו כאשר יאות, וזהו מי האיש הירא ורך הלבב הוא ילך וישוב ביתו וימנע מלישב בראש והטעם כי הוא בודאי לא ימס את לבב אחיו כלבבו. כלומר אף שהוא צדיק וירא את ה' ולבו כשבר בקרבו מפני פחד ה' ומהדר גאון עוזו בכ"ז לא יפעול מאומה להמס ג"כ לבב אח"ו כלבבו:

הספד עת ספוד. על אשר ניטל הוד. עטרת תפארת. צבי אדרת הוי אריאל זקן בא בימים. רם על כל רמים. מלאך מליץ מני אלף. לפני מלכים יתיצב אלקים עליו נצב אוהב ישראל בנפשו גופו ומאודו. עבד ה' מנעורו ועודו. נגיד נגידים ידבר. וחיילים יגבר. הוא הגבר הוקם על. על במותיו חלל בפי ישרים יתהלל. שמו נודע ביהודה ובישראל גדול כמו"ה משה מינטיפיורי זצ"ל. קוננתי עליו ביום ב' פ' שופטים ער"ח אלול שנת תרמ"ה לפ"ק פק"ק ראדוויטץ:

בפרשת היום נאמר "כי ימצא חלל באדמה וגו' לא נודע מי הכהו וגו' והיתה העיר הקרובה אל החלל ולקחו וגו' וענו ואמרו וגו' כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'" – ובמדרש "כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מלמד שהמתים צריכים כפרה". אחי ורעי! הלא תדעו כי שר וגדול נפל בישראל ה"ה הרב הצדיק אשר שמעו הילך בארבע כנפות הארץ ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמו, אשר חשף זרוע קדשו וראו כל אפסי ארץ את ישועתו, נגיד ומצוה לאומים, מגן ומושיע לבני ישראל בכל עת צרה וצוקה, כמו"ה משה מינטיפיורי זצ"ל. ובכל מקום אשר השמועה המבהילה הגיעה אבל ומספד כבד שח ואפר יוצע לרבים, כי הוא הי' יחיד בדורו אין כמוהו בכל הארץ אשר רוח ה' נוססה בקרבו רוח אהבת עמו אשר מסר נפשו עליהם עשרת מונים בכל מקום אשר צעקתם