לוח ארז החדש תיא

וישימו יד לפה מיראתם להצית אש ההבערה לחלק ואנשים בע"ב יראים ושלימים אשר לא ישאו פנים ולא יכירו פני איש המה יתאזרו ללחום מלחמת ה' וקנאת ה' צבאות תעשה. ובאמת אנשים האלו חשובים יותר לפני הש"י מן הראשים אשר החרש יחרישו, וז"ש ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' אותם האנשים אשר לא הושמה המשרה משא דבר ה' על שכמם בכ"ז יעמדו לריב במחלוקת לש"ש לפני ה', אותם האנשים יעמדו במדרגה ומעלה יותר גבוהה לפני הכהנים והלויים אשר יהיו בימים ההם:

במסכת מכות דף ה' ע"א. אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן. מנא הני מילי א"ר אדא דאמר קרא והנה עד שקר העד שקר ענה עד שתשקר גופה של עדות. דבי ר' ישמעאל תנא לענות בו סרה עד שתסרה גופה של עדות, צע"ק אחרי דרי ישמעאל שהוא תנא יליף מהך קרא האיך יליף ר' אדא אמורא מקרא אחרינא. ואפשר דפליגי בפלוגתת רמב"ם וטור דהרמב"ם סובר היכא דאיכא הכחשה בהדי הזמה לא מיקרי הזמה והטור חולק. ולפ"ז י"ל דאי ילפינו עד שתשקר גופה של עדות תרתי משמע שאומרים עמנו הייתם ומשקרים ומכחישים ג"כ גוף הענין דהכי משמע לישנא שתשקרו. ומיושב ג"כ מאי דנקט גופה של עדות ונדחק רש"י לפרש גופה של עדים ועיין ב"י ולהנ"ל רב אדא סובר דגם העדות גופה תשקר דאומרים ששקר הדבר כשיטת הטור. משא"כ ר' ישמעאל סובר כרמב"ם דדוקא גופם של עדים צריך שתוסר אבל לא גופה של עדות. אלא דקשה לי לשיטת הרמב"ם משמעיתן דאמר רב באו שנים ואמרו בא' בשבת עמנו הייתם ורק בערב שבת הרג את הנפש הרי אלו זוממין דאכתי גברא לאו בר קטלא. וקשה לשיטת הרמב"ם בכ"ז לא יהיו נהרגין כיון שאומרים בע"ש נהרג א"כ אי אפשר לו שיהרג בא' בשבת וכיון שאומרים כן תוך כ"ד כדמשמע לישנא דאלא א"כ הוי הכחשה עם הזמה ולא הוי הזמה לשיטת הרמב"ם וצע"ג. וכעין זה הקשה במהר"י בן לב הובא בתומים ממיפך והזמה. ולדחוק ולומר שהמזימים אומרים שבע"ש הרג הרוצח נפש אחר מישראל א"כ יכול להיות שהמעשה הזה שהוזמו ג"כ אמת שבע"ש וג"כ בא' בשבת הרג איש אחר, ולא בא להשמיענו רק דלא גברא בר קטלא הוי מקמי הכי, זה אי אפשר לומר חדא מ"ש דנקט בע"ש הרג את הנפש כיון דלא בא אלא לאשמעינן שאע"ג שבשעת עדות כבר עשה מעשה שחייב עליו מיתה רק שלא נגמר דינו, א"כ ה"ל למינקט שעשה בע"ש מעשה אחר שחייב עליו מיתה כגון שעבד ע"ז וכדומה ומ"ש הרג דנקט. ובע"כ דאמעשה זה בעצמו שאומרים העדים בא' בשבת נעשה אומרים המזימים שבע"ש נעשה. ועוד דומיא דקנס דשמעתין דע"כ איירי ג"כ שאותה טביחה ומכירה בעצמה נעשית מקודם כמובן וא"כ הויא הזמה עם הכחשה וצע"ג:

במשנה דמכות דף ה' ע"ב א"ל חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והלא אחיו קיים. הקשה הריטב"א ז"ל הלא מצינו שגם לאחר מיתה נקרא אח כמו קרבו שאו את אחיכם, ולהקים לאחיו שם, והוטבו בעיני דברי הגאון ז"ל בקול סופר שחילק דאח בני אב אחד בודאי נקראים אף לאחר מיתה, משא"כ אחים שאינם קרובים רק ע"כ נקראים אחים שהם אחיך במצות ממילא מאחר שבמתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות לא נקרא תו אח והוא דבר נכון. ול"נ בשנדקדק בלישנא דמתני' דנקטא ועדיין אחיו קיים דהו"ל למינקט ועדיין אחיו חי מאי קיים דקאמר. ונראה עפמ"ש ברמב"ן עה"ת פרשתנו ובכ"מ דע"כ דאמרינן ולא כאשר עשה משום דאלקים נצב בעדת אל ואחרי שהרגו כבר הנידון בודאי הם אומרים אמת, כ"נ פשטות לישנא דרמב"ן כיון דכל עיקר זוממין חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני ע"כ היכא דכבר נהרג אמרינן דהראשונים נאמנים, ועיין תשובת בשמים ראש סי' ש"ג, והוא קשה להבין כיון דרמב"ן וכן בטור אסברה לה' טעמא דזוממין נאמנין דהוי כמו שמעידין אגופן של עדים א"כ בכל גווני יהיו נאמנים כיון דאית לן טעמא לנאמנותם מ"ש בכבר הרגו הנידון ל"ה כמו שהעידו המזימין על הניזמין שחללו את השבת, ונ"ל ע"פ דרכו בקודש לפמ"ש בתשובת רשב"א ביתרת שחבשוה וחיתה יותר מיב"ח אמרינן בע"כ כדי לקיים דברי חכמים שאמרו ודאי טריפה אינה חי' י"ב חודש צ"ל שהוחלפה והומרה. וביש"ש כתב בפשיטות כיון דהא דטריפה אינה חי' אינו אלא שרוב טריפות אינן חיין אבל מיעוטא איכא דחיין ונהי דבכל התורה אזלינן בתר רובא מ"מ כדי לקיים דברי חז"ל אמרינן דהך שחיתה מן המיעוט היא עיי"ש. והנה בש"ס דחולין דף י"א ילפינן דאזלינן בתר רובא