לוח ארז החדש תט

אשר בקרב לבו חלק אלוקי ממעל הוא המעוררו לטוב וקול דודי דופק להקיצו מתרדמת האולת ולהורותו דרך ילך והמעשה אשר יעשה או יחדל. והנה כל אדם לא יוכל לסמוך על הקול הזה המדבר ואליו מקרבו ומלבו כי יטעה בזה, ע"כ אין לו לשמוע רק בקול התורה שהוא קול נאה קול משובח קול ברור, אבל המלך שצריך לפעמים להפריז על דיני התורה כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים שהורג לפעמים בעד א' ובלא התראה, הוא צריך להקשיב ולהאזין לקול רוחו אשר בקרבו שאם לצורך ישנה דבר מדרכי התורה לא יעשה להתגאות או למלאות חפצו ורצונו רק כולו קדוש יהי' ורק כולו לש"ש בלי עירוב כוונה ומחשבה זרה ע"כ אם לבו אומר לו שיעשה כן אז יעשהו, ואם לאו שלבו הומה עליו ומונעו מעשות כן בהרגישו אש זרה בקרבו אז יחדל מעשותו. ובחתם סופר בהקדמה לחיו"ד פי' וקרא בו כל ימי חייו היינו בו יקרא כל קורות ימי חייו עיי"ש, וז"ש וכתב לו את משנה התורה כי למלך יש לו שני תורות האחת שהיא מורשה לכל קהלת יעקב כי קטן כגדול אלי' ישמעון, והאחת שהוא מותר לשנות מדיני התורה כנ"ל בשם רמב"ם ז"ל ועי"ז הוא מלפני הכהנים הלוים קודם להם במעלה אחרי שרק הוא רשאי לשנות ולא הם. והוסיף לאמור והיתה עמו התורה תהי' עמו לשמוע פקודיה אבל גם וקרא בו בעצמו ובלבו וברוחו יקרא את כל אשר יעשה כל ימי חייו שאם רוחו אשר בקרבו יאמר לו שיאה ונאה לעשות כן ואם קרא בי ובמה שבתוכו הוא לבו המרגיש שכדין עושה שכוונתו לשמים אז יעשה כן:

תמים תהיה עם ד' אלקיך י"ל עפמ"ש "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם", כי כל אדם משתדל להשלים ולחזק את כל כחותיו הגופניים ע"י מאכל ומשתה וכן יאות לו להשלים כוונת הבריאה אבל לא בזה בלבד יסתפק לחזק עמודי גוו כ"א חוב עליו לחזק את נשמתו הטהורה ע"י הושיטו לה מנוי' הראויות לה מפת בג המלך ומזונות הנשמה הן המדות טובות מצוות ומעשים טובים והם עיקר חיותו של האדם כי מזונות הגופניים אינם מזונות צורת האדם באשר הוא אדם כי גם הבהמה צריכים למזונות הגוף רק מזונות הנפש להם אין הבהמה צריכה רק האדם וזהו עיקר חיותו באשר הוא אדם, וז"כ כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם זה אינו חיות האדם בעצם כ"א על כל מוצא פי ה' אם יעשה כן זהו באמת עיקר חיותו של אדם. והנה רוב אנשים משתדלים רק להשלים את גופם אבל נשמתם לא תזכר ולא תפקד להשלים גם אותה ולהבריאה. ואנו אומרים "ונפשי כעפר לכל" תהיה" שהשי"ת יערה עלינו רוח ממרום ויתן לנו לב טהור שנשתדל ג"כ להשלמת נפשנו כמו שאנו משתדלים להשלמת גופנו העפריי, וזהו ונפשי כעפר לכל לדבר שלם ומושלם בכל חלקיו כמו שאני משתדל להשלים את גופי ולעשותו כל' ולא חלק כן יהא מחוז חפצי שגם נפשי תהי' כל' ולא חלק וזה יהי' ע"י שפתח לבי בתורתך וגו'. והנה עצה נכונה לזה בשיזכור האדם כי הוא איננו דבר שלם ונפשו איננה רק חלק בלתי לשלם אך הדביקות בהש"י ועשיית רצונו ית' הוא המשלים את הנפש להיותה עי"כ אחד שלם בכל חלקיו, אז ישתדל בעשיית המצוות, לידיעתו שעי"ז נקרא אדם שלם ולא קודם לכן כי כן טבע הנבראים להשלים את עצמו. כמו כן האדם אם ידע שנפשו היא רק חלק ורק בהתחברה בה' נעשית שלימה עי"ז ישתדל במצוות. וז"ש המקונן באיכה חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו' כלומר נפשי אמנה תמיד שהיא רק חלק ולא שלימה והחלק החסר ממנה להשלימה הוא ה' ית"ש על כן אוחיל לו ואלך בדרכיו למען נצמד ונהיה לאחדים בשלימות, וז"כ כתוב שלפנינו תזכור תמיד כי תמים תהיה עם ה' אלקיך, כלומר שרק אז אתה תמים ושלם ולא חלק, כשאתה עם ה' אלקיך בהתחברך עמו אז נעשית שלם בלי חסרון ואם תזכור דבר זה תשתדל בזריזות לילך בדרכיו ולדבקה בו:

לא יקוש עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת לכל חטא אשר יחטא על פי שנים או שלשה עדים יקום דבר כי הקב"ה אינו מצרף מחשבה רעה למעשה רק בע"ז, אבל לבסוף כשאדם עושה את אשר יזם לעשות אז לא לבד שנענש על המעשה כ"א גם על המחשבה שקדם לו שהוציאה מכח אל הפועל, עיין רא"ש פ"ק דר"ה. וראי' לזה שהרי דרשו חז"ל להקיש ג' לב' מה ב' זוממים נהרגין אף ג' אע"פ שהשלישי לא עשה מאומה כי כבר נגמר הדבר בשנים מ"מ אחרי שחשב ויזם לעשות רע ונטפל לעושי עבירה נענש עמהם. והנה המחשבה אין יודע אותה רק הש"י, וז"ש לא יקום עד אחד הוא הקב"ה כמ"ש בעיר גבורים ע"ש