לוח ארז החדש תז

העצה היעוצה הוא מה שאמרו חז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר נצחו מוטב וכו' ואם לא יזכור לו יום המיתה, לכן לעת צאת ימי החג למען לא נצא עמוסי עון ע"י שמחת החג אנו מזכירים את אהובינו הנעימים אשר אבדנו והלכו למנוחות ועי"ז נחלש כח היצר כמ"ש הסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה, ופי' במד"ש דוקא בג' דברים יחד צריך להסתכל כי אם יחשוב רק מאין בא ולאן הוא הילך אז ידמה בנפשו אחרי שעפר הוא ועפר לחמו שוב יוכל לעשות מה שלבו חפץ וידבק לארץ בטנו אחרי שעפר מקורו ויסודו וסופו לעפר אבל יחשוב ג"כ שעתיד ליתן דין וחשבון, והנה המתים שנקטפו מאתנו אין אנו רואים אותם עוד בעינינו אבל בזכרוננו נחרתים הם על לוח לבנו בכתב שאינו יכול להמחק עד עולם, אבל ג' פעמים בשנה ברגלים למען נזכור יום המיתה צריך שיהא "יראה" כלומר שיהא כמו שהיו נראים לעינינו, כל זכורך. אותם הנאהבים שהם רק בזכרוננו אבל לע"ע כבר הם בשמי מרום. את פני ה' אלקיך. ע"כ עלה זכרונם לפנינו לטובה היום הזה ומתפללים שתהא נפשם צרורה בצרור החיים:

בילקוט עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה אם זכיתם סוף שאתם יוצאים לזרוע השדה ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם. הכוונה כי קצת אפיקורסים אומרים הן אמת שמתחלה ברא הש"י את עולמו יש מאין רק אחר שכבר נתהוה הבריאה שוב הסיר עיני השגחתו ולא יביט עוד אל הארץ רק הנובע פועלת ולש כח וגבורה להוציא דברים מדברים הנבראים. והנה אם הש"י הי' בורא את הכל בששת ימי בראשית כל מה שעתיד להצטרך ולא נתן כח בטבע להוציא מדי שנה בשנה מגדים חדשים, אז כבר נסתמו פיות דוברי שקרים כי אז בעיניהם הי' רואים שיד ה' עשתה כל זאת, אבל אחרי רואם בכל עת ועונה מתחדשת הטבע עי"ז נפלו בפח הטעות לאמור כי הטבע מעצמה פועלת ח"ו. והנה בזה שאנו מעשרים את כל תבואת זרענו קודש לה' בזה אנו מראים אמונתנו כי לא הטבע עשתה את תבואתנו כי אם יד ה' היתה באמנה אתנו כי אנו אומרים ממך הכל ומידך נתנו לך. וזהו כוונת המדרש אם אין אתה מעשר סוף שהיוצא השדה שנה שנה פי' ע"י שהשדה תוציא תבואתה מדי שנה בשנה זה מתגרה עליך להפילך ברשת הטעות. והנה מצות שבת ג"כ ניתנה להאמין כי ה' עשה את הטבע ולא היא פועלת מעצמה ע"כ אנו שובתים ביום הז' להונות נתן כי העבודה לא ממעשי ידינו תתן לנו ברכה רק ברכת ה' היא תעשיר אותנו והוא ית' צוה לנו ג"כ לשבות והוצרכנו למצות שבת ג"כ מטעם הנ"ל על אשר ראינו הטבע פועלת תמיד חדשות, שלא נסכל להאמין שהיא מעצמה הפועלת ח"ו ע"כ אנו שומרים את יום השבת, וזה כוונת הכתוב "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו וגו' אשר ברא אלקים לעשות' כלומר על אשר ברא הש"י הטבע כדי לעשות תמיד חדשות ולא תעמיד על מצבה הראשון ולמען לא נפול במוקש הטעות הנ"ל הוצרך הש"י לקדש את יום הז' וזהו כוונת מדרש ילקוט פרשתנו בשביל ב' דברים ישראל מתחטאים לפני הקב"ה בזכות שבת ובזכות מעשרות בזכות שבת כתיב אם תשיב משבת רגלך מה כתיב בתרי' אז תתענג על ה' בזכות מעשרות כתיב ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה'" הכוונה מבוארת כי בשמירת שבת יתענגו על כל הטוב ויאמרו שה' נתן להם ולא הטבע ונמנע עי"ז מחטוא, ובזכות מעשרות ג"כ שמחים בכל הטוב "אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם" וגו' וצריך לבאר ההמשך שיש למעשרות אצל התורה, ונ"ל מכאן ראי' לגירסת ר"מ שהביא במדרש שמואל פ"ד דאבות דגריס מעשרות סייג לתורה, ופי' ז"ל כי שבטי לוי הם יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וע"י שישראל מחזיקים אותם במעשרות ומתנות הם מחזיקי' את התורה ועי"כ מעשרות סייג וקיום לתורה. ומעתה הפי' כפשוטו כי ע"י המעשרות יוכלו לשמוח בתורה, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר:

פרשת שופטים שופטים ושופטים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לד לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק– נראה דמרמז למ"ש בתשובת זקנו הח"ס זלה"ה חא"ח סי' ר"ו שאין מורידים. לעולם רב ומורה מגדולתו עיי"ש, ובראשי העדת ומנהיגי' חזינן שבין לילה היו ובין לילה חלפו ויעברו, ומי ששנה זו לא שנה זו, ובאמת טעמא בעי מה נשתנו אלו מאלו שמי שנתמנה ע"י תורתו לא ימוש לנצח ופקודי העדה וראשי הקהל כלבוש יחלופו,