לוח ארז החדש תו

שלוחיו ונביאיו וע"י מוסר השכל לעשות את כל מצוות ה'. ובאמת לפי ראות עין לא הי' צריך שום התעוררת לזה כי מדת הכרת הטובה לפי שמטיב לו הוא א' מיסודי עמודי חברת האדם וכולנו נידה לזה שאם נגרע מערך זה להיות כפיי טיבה תחת מכיר טובה אזי השתות יהרסון אשר העולם בנוי על תלן, ואחרי שכן הלא כל הטובות שעשה ושעושה לנו הקב"ה בכל עת ושעה הלא המה יכריחו אותנו לבל נמנע הטוב מבעליו כ"א כמלא רצון המטיב לנו ולמה לנו התעוררות לזה, אבל באמת הטעם הוא כי אם היינו רואים כל הטובות בעת נבעו ממקור העליון ויודעים ומכירים כי יד ה' עשתה זאת וודאי נשתדל בעצמנו לעבוד את ה' ולשלם לו תודתנו בעבדנו אותו בלב ונפש, אבל אחרי כי אלקים מסתתר בחביון עוזו וכל טובותיו ונפלאותיו אלינו במעטה הטבע עטויים אנו אומרים שיד הטבע הי' לנו לישועה וטובתו בל עלינו ועי"כ אנו טועים שאין אנו מחוייבים להודות, וע"כ הוצרך הש"י לעורר אותנו כפעם בפעם לעבדו שכם אחד. והנה גשם וטל שניהם ברכות ה' המה והחילוק ביניהם שבעת רדת המטר מן השמים אנו רואים שהש"י פתח אוצרותיו להשביע נפש שיקקה, אבל טל אף שגם הוא ממקור עליון בכ"ז בעת רדתו מן השמים מעל אין אנו רואים אותו כי עת רדת הטל על המחנה לילה אין רואה מקורו הטהור. והנה כשהש"י עושה לנו נסים המראים באצבע כי יד ה' עשתה אז דומים לגשם אחרי שנראים כמוהו ממעין העליון נבעו מצפוניהם, לא כן כשהש"י זן ומפרנס אותנו ע"פ חוקי הטבע אז דומה ברכתו לטל כי אין אנחנו רואים מאין יבוא מאת ה', וז"כ השיר קול דודי זה הקב"ה דופק על פתחי לבנו ואומר פתחי לי אחותי רעיתי פנה לי מקום בקרב לבך עבדני ולעשות רצונו ית', והטעם שצריך התעוררות לזו ולא מעצמנו נרוצה לקראת דודנו מלכנו ית"ש להודות לו על הטוב אשר עשה, לזה אמרה כנסת ישראל הטעם שראשי נמלא טול אף שאני מלא ברכות ה' אבל הם דומים לטל קווצותי רסיסי לילה בעת אשר אינני רואה כי מן השמים הם באים. והנה א' מטעמי הסוכה הוא שאל יבטח האדם בצל קורתו עבודת האדם ולא יאמר הטבע לי לעזרה, ע"כ אנו לנין בצל סוכה להורות נתן בלבנו כי אנו חוסים בסתר וצל שדי וכל טוב הבא עלינו מידו ניתן לנו והכל דומה לגשם, ע"כ העונש של אשר לא יחוג חג הסוכות שלא עליהם יהי' הגשם פי' שאינם רואים כי יד ה' היתה לימינם. ובזה יבואר מקרא קודש בפרשתנו "שבעת ימים תחוג לה' וגו' כי יברכך וגו' בכל מעשה ידיך והיית אך שמח". דהנה מי שסובר שכחו ועוצם ידו עשו לו חיל, בעת יפרוץ דגנו ותירושו ואוצרותיו ימלאו אין לו אלא הרגשת השמחה אבל רגשי תודה אין לו כי לדעתו הנכזבה אין לו להודות לה' כי רק הוא עצמו תקפו וגבורתו הוא מקור ברכתו, אבל תוה"ק למדה אותנו ע"י חג הסוכות כנ"ל שרק ממנו ית' הכל והוא נותן כח לעשות חיל א"כ ביום שמחתני לא לבד רגשי שמחה ישימו קנם בלבנו כ"א גם רשפי אש תודה לה' הטוב ומטיבי וז"ש שבעת ימים תחוג לה' בהלל והודאה לשמו ית' למען תדע שאף שאתה עשית את שלך בכ"ז אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו ביניו והוא יברכך בכל מעשה ידיך ועי"כ אף שבזמן העבר קודם שהאיר עליך אור תורה היית אך שמח, ורגשי תודה לא עלו על לבך מ"מ מכאן ואילך לא רק תשמח כ"א גם תודה לה' על הטוב אשר גמלך:

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך בחג המצות וגו'– (להזכרת נשמות באחרון של פסח) הנה היום הזה שהוא מיוחד לשמחה כמ"ש ושמחת בחגך, יש לתמוה מדוע נהגו להזכיר לנו את המתים ולעורר בלבנו יגון ואנחה בזכרנו את אבדתנו. אבל נאמר (פ' בהעלתך) "וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח" עפמ"ש לפרש וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מכאן שמשה רבינו תקן לישראל לדרוש פסח בפסח, כי לשמוח ולאכול ולשתות א"צ להזהיר בדיבור קשה, אבל לקיים הלכות החג המרובין לזה צריך דיבור קשה. והנה החג היותר קשה הוא חג הפסח לשמרו ככל חוקותיו ומשפטיו, ע"כ וידבר משה לשון דיבור קשה לעשות הפסח, וה"נ אם מצות פסח לא הי' אלא לאכול ולשתות זהו גם הרשעים מקיימים, אבל וידבר לעשות הפסח והיינו דיניו והלכותיו ע"כ ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם כלומר נפשם היתה מגואלה ומטומאה והם לא יכלו לעשות הפסח כדינו. והנה באותם אנשים לא לבד שהיו"ט לא יהי' לטובתם כ"א עוד יוסיפו חטא ופשע כי אחרי שאוכלים ושותים וישמן ישורון ויבעט, ע"כ