לוח ארז החדש שצב

י"ל מ"ש בפ' ויחי "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ' כי רק באופן זה יתייחסו אחרינו להקרא על שמי אם יהיו כדגים שאין בהם עקרים אז יוכלו להתייחס אחרינו:

ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. כי רוב הטענות שהאומות טוענים עלינו הוא אמרם שהיהודי לא יצלח בכל מלאכה אין בידו וברצונו להוליד חדשות מעשה חרש וחושב כ"א תחבולותיו כל היום אך למסחור ולמרכילת בדברים אשר כבר מצווים ועומדים הוא ירויח בהם, אבל אחרי שעיקר קיום הלאום הוא ע"י פעולת חדשות הנקרא בלשונם (פראדוצירען) וישראל עושה חיל ע"י שיסחור בדברים שכבר באו לעולם בלעדו ע"כ ללא יועי היא לברכת הארץ, אבל אם יראו שגם הוא כמוהם פועל גבורות ועושה חדשות אז תחת אשר יקבוהו גם ברוך יהי' מכל העמים אחרי רואים שאין בהם עקר בלתי מוליד כ"א גם הוא יוליד חדשות אשר לא היו עדיין. או ירמוז למ"ש עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים והמה תולדות הנפש ע"כ כפל הברכה לא יהיה בך עקר הוא הנפש אשר בקרבך לא תהיה עקרה לא ילדה מצוות ומעש"ט. וגם בבהמתך הוא חלק הגוף גם הוא יוליד בנים ובנות:

ולא תביא תועבה אל בירך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא י"ל עפמ"ש לפרש הפסוק (פ' בא) והי' לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וגי' כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, שע"כ הוצרכו ישראל לאות זכרון שיזכרו תמיד ע"י התפלין ולא ישכחו את השם בשביל שמקורם לא טהור ורק ביד חזקה שלא ברצונם יצאו ממצרים ע"כ יש מקום לירא פן יחזרו לסורם וצריכים לאות וזכרון עיי"ש, כמו כן י"ל שע"כ החמירה התורה בע"ז שלא להביאה גם אל הבית וצא טמא נאמר לה פן תוקש הטעם אחרי שישראל בצאתם ממצרים גוי מקרב גוי היו הללו עובדי ע"ז והללו, ע"כ יש מקום לגור ולפחוד שלא יחזרו לסירם הראשון לכן אמר ולא תביא תועבה אל ביתך והטעם שאני מחמיר כ"כ בזה הוא על שכבר בימים מקדם בעת צאתך ממצרים היית ג"כ חרם כמוה והשתחוית לאל אחר ע"כ צריך אתה לשמירה יתירה. והנה הרמב"ם בחי' פרקיו העלה שבדבר שהוא מתועב בעצמו טוב לגרר שלא יהי' לו יצה"ר כלל ע"ז ורק על בשר חזיר שאינו מתועב בעצמו אז"ל אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר. וי"ל גם כן שבדבר שכבר נכשל האדם בו מקדם בודאי צריך שימות לגמרי את התאוה לדבר ההוא ויהי' נבזה בעיניו נמאס שאם לא יעשה כן יש לחוש אולי לא יהי' ביכלתו לעמוד נגד יצרו אשר כבר לכדו מקדם במצודתו. והנה חרם נקרא בקרא חרמי הקדש והם דברים שהיו מוחרים מתחלה ורק ע"י דיבורו נעשו חרם והקדש, ע"כ אחר שאמר שכבר היית חרם כמוהו כנ"ל הוסיף לאמור שקץ תשקצני ותעב תתעבנו שתהא ע"ז משוקץ ומתועב בעיניך כי אחרי שכבר היית חרם כמוהו ונכשלת ונפלת כבר בפח מוקש האלילים ע"כ צריך אתה לתעב אותו שיהא בעיניך כסחי נמאס והטעם כי חרם הוא שדומים האלילים אצלך כחרם שהי' מתחלה מותר ורק עתה נאסר כמו כן האלילים היו בעיניך כהיתר ורק עכשיו באיסור ע"כ צריך לשקץ ולתעב אותם מחששא הנ"ל, ועיין ברכות כ"ט ע"א ברש"י ד"ה רשע מעיקרו וז"ל שב מרשעתו פעמים שחוזר ונעשה רשע ע"כ:

כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון וגו' וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם – הא דנקט מצוה בלשון יחיד י"ל עפמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כי אחרי שאחז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ע"כ עפ"י הדין אין מגיע לאדם שכרו משלם כי הקב"ה עושה מחצה, ע"כ א"א לומר על האדם שעשה את המצוה כולה כי אל עליון גומר עליו, אבל אם בעת עשיית המצוה אין כאן שום יצה"ר ונטי' אל הרע וא"צ לעזר אלקי ממעל אז כל המצוה נקראת על שם האדם לבדו. והעצה לזה עפמ"ש שאם יפשה האדם משמרת למשמרת בטרם יפגע בו היצר כי אינו פוגע בבלתי מצווה ועושה ואחרי שעל הגדר אינו מצווה מן התורה וכיון שאין כאן יצר סוכן כל המצוה נקראת על שמו, וז"ש כל המצוה ולא חציי' תהי' נקראת על שמך אם תשמרו ותעשו גדר ומשמרת לעשות וכיון שאין כאן הסתת היצר כולו שלך הוא. או יאמר כי באמת א"א לאדם יחידי לשמור את כל דברי התורה אחרי שישנם מצוות שאינן נוהגות בכל או"א רק בכהנים וכדומה, אבל ע"י הערבות כל ישראל כגוף אחד נחשבים והמצוה