לוח ארז החדש שפח

חלק א' מזרעו ולא את כולם. ועוד ויוציאך בפניו שהיית רשאי לראות את פני האדון ה' בעת נגלה עליך בהמון עוזו ואם הייתם רק נשענים על אבותיכם ולא בזכותכם אז לא הייתם רואים את פניו:

אז יבדיל משה שלש ערים וגו' וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל– פרש"י שאמר מרע"ה אע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותו שבארץ כנען אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה והנה הי' מקום לומר שאין למצוה אלא מקומה ושעתה וכיון שעדיין אינה נוהגת מה לו לעשות דבר שלא נצטוה עליו הלא גדול המצווה ועושה וא"כ הי' לו להמתין עד עת בוא דבר ה' אז יקיים מי שנצטוה על כך אבל אם יעשה מה שלא נצטווה מנ"ל דבזה עושה נ"ר ליוצרו ית' אחרי שלא צוהו עדיין, ואם המצוה בעצמה אין בה תועלת רק מה שפקידתו שמרה רוחנו מה בצע כי נעבדנו טרם צוה, אלא שלמד מרע"ה מאבותינו הקדושים שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה מזה לקח מוסר שגם אם לא נצטוה ואינו מחוייב עדיין לעשות כדבר הזה מ"מ תחשב לו לצדקה כי המצוה בעצמה מלבד שמקיימים בזה צווי הש"י יש לה עוד תכונה סגוליית לצרף ולבכר טוהר הנפש, ע"כ גם הוא עשה כמעשיהם עוד טרם צוה ה' הי' הוא זריז לשמור פקודיו, וז"ש אז יבדיל משה שאמר מצוה שתבוא לידי אקיימנה ומהיכן למד זה שגם אינו מצווה ועושה חן ימצא בעיני ה' לזה אמר וזאת התורה אשר שם משה היתה כבר "לפני בני ישראל" כלומר קודם שהי' עוד עם בני ישראל בעולם כבר אבותיהם מעולם קיימו וחבלו איתה כנ"ל. ומיושב מה שנתקשו המפרשים שפסוק וזאת התורה אין לו מקום בפרשת ערי מקלט ולהנ"ל הדבר נכון:

אנכי עומד בין ד' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ד' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר י"ל עפמ"ש שהרב אם ירצה להועיל לתלמידיו צריך שיהא עומד ולא יהלך מעלה מעלה להשלים א"ע שא"כ לא יוכלו תלמידיו להשיגו ללמוד ממנו. וכן פירשתי לעיל (פ' דברים) יהושע בן נון העומד לפניך עיי"ש, וז"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם ולא רציתי להלוך קדימה להשלים א"ע והטעם למען אוכל להגיד לכם דבר ה' כי ידעתי שאם אני הייתי מעלה על לבי אש ההתלהבות כאשר יש לאל ידי אז תיראו מפני האש לגשת אלי ולא תוכלו לעלות בהר מרום הרים כמוני ע"כ אנכי עומד הייתי לרגל התלמידי' אשר אתי:

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת י"ל כי השבת הוא לאות וזכרון למען על ידו נזכור את בוראנו ית"ש ולא נשכח אל מחוללנו ואמנם אם היתה יציאת מצרים גלוי לעיני הכל ורואים שמאת ה' היתה זאת נפלאת בעינינו לא היינו צריכים להתעוררות וקול דודי דופק על פתח לבנו מדי שבת בשבתו כי מעצמנו הי' כ"כ חקוק על לוח לבנו עזוזיו וגדולות אשר עשה עד שבלי התעוררות וזכרון השבת כבר שיינו ה' לנגדנו תמיד ומימינו בל ימוט, עיין לקמן (פ' ראה) בפסוק שבעת ימים תחוג לה' וגו'. אבל אחרי שבנ"י יצאו חמושים ומזויינים ביד רמה וחזקה ממצרים יש מקום לטעות שידינו עשו לנו את החיל בצאתנו ממצרים ואין ערוך אליו ית"ש יציאת מצרים ולא ה' פעל זאת ח"ו רק סוס מוכן למלחמה יבום קרב הוא שעמד לנו, ע"כ מן ההכרח לשמור את השבת ולקדשו למען נזכור את צאתנו ממצרים כי לא לנו התשועה רק ימין ה' רוממה עשתה חיל והוא הוציאנו מכור ברזל ח"ש על כי הוציאך ה' ממצרים בעת שהי' ידך יד חזקה וחמושים עלו בנ"י ממצרים והי' רק כטל לישראל רסיסי לילה בלתי נראה לכל תשועת ה', ע"כ צוך ה' אלקיך לעשות את השבת למען תזכור שרק הוא המוציאך משם:

כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך למען יאריכון ימיך למען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך נראה עפמ"ד בפ"ק דר"ה לחלק דבישראל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור ובאוה"ע התוהה על הראשונות אם לא יבא את אשר בקש ונדר עבורו לא (עיי"ש דף ד' ע"א). וכתבו תוספות שם דהא דתנן באבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס היינו באוה"ע. ופי' בתיו"ט שם דודאי מילי דאבות לאי בנכרים איירי אלא בישראל דומיא דנכרי בתוהה על הראשונות עיי"ש. ולפ"ז י"ל בישראל גופי' לחלק דבארץ ישראל דאוירה מחכים והעם היושב בה נשוא עון מותר לעשות המצוה ע"מ לקבל פרס דבודאי לא יהי' תוהה על הראשונות אם יקופח שכרו משא"כ בחו"ל