לוח ארז החדש שפז

החליפות אשר עברו עלי' מימי קדם מזה תלמד גם היא לעשות כמעשיהם ותוכל ליקח מוסר משפט ומישרים. וז"ש (הושע ח') "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו" כי באמת עיקר התורה הוא תרי"ג מצות ובכ"ז מצינו שתרי"ג מצות הן רק מיעוטו מן המיעוט מן התורה וב' וג' יריעות יכילום ורוב התורה הם סיפורי מעשיות וישאל השואל מה בצע לנו מסיפורים אל. וזהו אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו כלומר רוב התורה היא לנו כמו זר שאין לכאורה שום תועלת ממנה. אבל באמת עי"ז להורות נתן בלבו כי גם הסיפורים שבה הן הם גופי תורה כאז"ל מעשה אבות סימן לבנים כי ממנו ילמוד הדור הבא דרכי מוסר וארחות ישר. וז"ש בפרשתנו "יהי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם ואמרת אליו עבדים היינו לפרעה במצרים". ולכאורה יפלא הוא שאל באחת לומר לו המצות והחוקים וע"ז נשיב לו סיפור המעשה איך נתיסדה אומתנו. אתמהה. אבל הוא הדבר אשר דברנו כי באמת לבני הנעורים לא נוכל ללמד להם בפ"א כל המצות כי יהי' עליהם למשא. ע"כ נקדים אצלם ידיעת תהלוכות אומתני מימי קדם למען יראו כי יד ה' הוליכם בכל הדרך. ואחרי אשר מלא את רוחו ע"י ימים שעברו ברוח דעת ויראת ה' אז נוכל להורהו דעה ולהבין שמועת החקים והמשפטים. וזהו שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך החיוב עלינו לחקור תמיד ולהגות בעניינים אשר עברו על ראש אומתנו בימי קדם:

השמע עם וגו' כאשר שמעת אתה ויחי בילקוט. דו פרצופין הי' הדבור יוצא אחד סם חיים לישראל וא' סם המות לאומות העולם הה"ד כאשר שמעת אתה ויחי אתה שומע וחי ואוה"ע שומעין ומתין. ר"ד אומר כי לא יראני האדם וחי בחייהן אינן רואין אבל רואין בשעת מיתתן וכה"א לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. הכוונה עפמ"ש ויקר בעיני ה' המותה לחסידיו אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת לאוסרי. כי יד ה' עשתה כל חיי האדם בכל רגע ורגע כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה צריכים להודות לה' על אשר טוב גמלנו ונתן לנו לחם לאכול ובגד ללבוש איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לו אבל בעוה"ר העולם כל ימי הליכתם על הארץ המה כפויי טובה לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו וישכחו אל מושיעם ויאמרו רק כחנו ועוצם ידינו עושה לנו חיל, ורק בעת צרתם אז יזכרו ראשונות ויודו כי יד ה' עשתה זאת, ע"כ הוצרך הש"י לדכאם עד מות ואז יזעקו אל ה', משא"כ הצדיקים גם בעת טובתם יברכו על הטובה וידעו כי זה היום עשה ה' אם נגילה ונשמחה ע"כ אין צורך להש"י לדכאם ולהמיתם, וז"ש יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, והטעם לזה כי אני עבדך גם אם פתחת למוסרי. וזהו כוונת הילקוט כי האדם הארצי אינו רואה את ה' כל זמן חיותו ורק רואה אותו בשעת מיתתו וע"כ באמת הוא אומר לפניו יכרעו צריכים לדכא אותם היורדים המשפילים עצמם לעפר ואדמה ונפשו לא החיי', וז"ש דו פרצופין הדבור יוצא כלומר בשני אופנים יוכלו לשמוע דבר ה' האחד בסם חיים כנ"ל והב' בסם המות היינו כשהוא ממית אותם אז שומעין קיל דברו ואוה"ע אינם שומעין רק ע"י המות, אבל ישראל זהו לשם חיים, וי"ל בזה מה שנאמר בפ' בלק "נופל וגלוי עינים" גבי בלעם רק כשהוא נופל אז היא רואה יד הגדולה של הקב"ה:

ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים י"ל עפמ"ש "אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי". ופי' כי יש לומר מאהבת ה' את ישראל בחר בם לעם רק מאהבת אבותינו קרבני אליו אך שא"כ גם עשי אחרי שגם הוא כמונו מזרע ריעים האהובים הי' לו להתקרב גם הוא תחת כנפי השכינה, אבל אחרי שרק יעקב בחר לו יה זה הוכחה שמאהבת עצמנו קרבנו אצלו, וז"ש ואמרתם במה יוכח שאהבת אותנו כמו שאמרת אולי הוא רק זכית אבות אשר עומד לימיננו, לזה משיב הלא אח עשב ליעקב וגם הוא זרע קודש מחצבתו ובכ"ז שנאתי אותו זהו עד נאמן שרק אתכם בעצמכם אהבתי. ואמרו חז"ל מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' ע"כ נאמר בלוט אל תבט אחריך ובכ"ז ישראל ראו את היד הגדולה עין בעין נראה אליהם זהו ג"כ אות ומופת שישראל מצד עצמם גם לולי אבותיהם היו ראויים לחיבת הקודש ית"ש, וז"ש ותחת כי אהב את אבותיך ויש מקום לומר שרק בעבור אהבתם זכר חסדו לכם ע"כ ויבחר רק בזרעו אחריו בחר לו רק