לוח ארז החדש שפט

שנמנענו מהסתפח בנחלת ה' אין לעשות המצות ע"מ לקבל פרס כי יש לחוש שמא יהי' ח"ו תוהה על הראשונות, וזהו רמז הכתוב כבד את אביך וגו' רק מטעם כאשר צוך ה' בלי שום צפיי' לתשלום גמול, וכ"ז בחו"ל אבל רשאי אתה לעשות המצוה למען יאריכן ימיך והוא ע"מ לקבל פרס אשר אתה שרוי על האדמה אשר ה' נותן לך והיא בא"י:

והיו הדברים האלה וגו' על לבבך במד"ר ריש איכה אימתי המלכות גוזרת גזירה ומצלחת בזמן שמשליכין ד"ת לארץ שנאמר ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה וכיון שהשליכו ד"ת לארץ התחיל מקונן עליהם איכה. ונ"ל כי המתחדשים אומרים אע"פ שבימים הקדמונים היתה התורה למורה דרך בו נלך אל ארץ החיים, אבל בזה"ז נשתנו העתים ובעת כזאת אשר מנהגנו ותהלוכותנו הם על דרך אחרת גם התורה ח"ו לא תתכן להיות לנו לעינים כי היא היתה מלמדת להועיל רק בשנים קדמוניות ולא כעת שנשתנו העתים וסדרי הזמנים איך יתנהגו אחרי חוק שעבר עליו אלפי שנים. ובאמת זו היא כפירה גמורה כי התוה"ק היא נצחיית ניתנה לנו למורשה לדורי דורות לא תשתנה ולא תתחלף, ונותן התורה ית"ש ראה וצפה דור ודור והבין בחכמתו העצומה שהיא ראויי' להיות לנו למשיב נפש בכל זמן ועידן, וע"ז אמרו "כל הנשמות שעתידים להיות עמדו על הר סיני" כלומר שנותן התורה ית"ש הכינה גם חקרה באופן נאות כזה שהיא מוכשרת וראויי' לכל הדורות. ואם גם נאמר שהעת ההוא תבקש מאתנו דברים נגד התוה"ק לא נוכל להמיר תורה בעבור בקשת הזמן כ"א להיפך בקשת הזמן צריכים אני לקבוע ע"פ בקשת התורה כי התורה נצחיית והזמן משתנה ע"פ ציוי התורה. וזהו ששואלים לאדם לעתיד לבוא בשעה שמכניסים אותו לדין "קבעת עתים לתורה" כלומר לא שנקבע את התורה ח"ו ע"פ העת לומר שבזמן הזה יתחלף או לא יקויים אחד מחוקי התורה בשביל שהעת מבקש כזאת מאתנו, רק אדרבה להיפך חוב עלינו לקבוע את העתים ע"פ התורה:

וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה וגו' י"ל עפמ"ש בכלי יקר לפרש דברי רש"י בריש פרשתנו אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם, שאין הכוונה על המעשים טובים שעשו כבר כ' מי הקדימני ואשלם אלא על המעש"ט שרוצים עוד לעשות בעתיד עי"ש דפח"ח ולפ"ז אין לנו הצדקה לתבוע שכרינו בפה כי מי הקדימני רק ע"ז יש לנו צדקה לתבוע בדין שהקב"ה יחיי' אותנו למען נוכל לקיים בעתיד את מצוותיו, וז"ש כי נשמור ונצפה לעשות את המצוות ע"ז יש לנו צדקה ועפ"ז י"ל מה שנאמר ברות "ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל" ובמדרש "אמר ר' חסא אשר באת לחסות" כי העושה מצוה ע"מ לקבל פרס אחרי שלא עשה אותה בשלימות כדבעי עי"ז כבר נגרע ערכה וכשיבא על שכרו לא יהא משלם אבל אם יבקש השכר כדי לעשות המצות בעתיד כנ"ל ועי"ז לי הצדקה לתבוע לא נגרע ערך המצוה, וז"ש ישלם ה' פעלך אם גם במחשבתך בעת עשותך המצוה ליכנס תחת כנפי השכינה שישלם ה' פעלך עי"ז לא יוגרע ערך המצוה ובכ"ז תהי' משכורתך שלימה, וע"ז אמר ר"ח שהטעם הוא עבור שעתה באת לחסות ובקשת על העתיד כנ"ל, באופן אחר אמרתי לפרש המדרש הנזכר עפמ"ש תיו"ט פ"ג שאכלו דע"ב אומרים בברכת הזימון נברך אלקינו שם מדת הדין ובברכת התורה ברכו את ה' שם מדת הרחמים מפני שבנתינת לחם לכל בשר איש לפי אכלו בדין הוא שהקב"ה יזין את בריאיו כי בלעדי מזין א"א להם לחיות, אבל התורה אחרי שיש אומות שאין להם תורה ובכ"ז חיים ע"כ רק מדת הרחמים בחר בנו מכל עם ונתן לנו את תורתו עייש"ה, והנה אף שישראל נרדפים ומעונים יותר משאר אומות כ"ז הוא רק מפני שקבלו התורה ועליה הורגנו כל היום, ולפ"ז מה שהקב"ה מצילנו מידם הוא בדין ולא רק ברחמים כי לולא ה' בעזרנו ותומך נפשנו נגד הקמים עלינו לא היינו יכולים לעמוד ח"ו ואז גם התורה תאבד מעמנו ח"ו. וכ"ז מי שהוא ישראל מלידה ומבטן הקב"ה מחוייב מצד הדין להושיט לו ימינו אבל מי שבא מאימה אחרת ונתגייר ומדבק א"ע בישראל המוכים וסחופים מכל צד מי בקש זאת מידו שלא הי' מחוייב לזה, ואם בכ"ז הקב"ה בעזרו זה אינו מצד מדת הדין כ"א רק רחמים גמורים, וז"ש ישלם ה' פעלך רק מדת הרחמים הוא ישלם לך ומשכורתך תהי' שלימה רק מאת ה' שהוא רחמים, אבל אלקי ישראל ישראל מתקיימים אף על פי דין, ושפיר מסיים ע"ז הטעם אשר באת לחסות תחת כנפיו ולא נולדת