לוח ארז החדש שפד

ראה לכל פינות העולם ובכל מקים תמצא תפוצת ישראל הנדחים מארצם ואחרי רואך זאת ראה בעיניך כלומר גם אתה בשכלך ובעיניך תראה כי נאה לך לטובת ישראל שלא לעבור את הירדן. וזהו כוונת הדרוש משה מת בחו"ל כדי שיעמדו מתים שבחו"ל ר"ל אותם אנשים שבלא זה היו מתים בחו"ל מחיי אמונתם בטעותם הנ"ל וע"י זכותו של משה המה חיו חיי נפש שיראו אל מה זכה משה רבינו ואף בהיותו בח"ל ולא נכנס בארץ הקדושה:

ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלקי אבותיכם נותן לכם. יל"ד דפתח בלשון יחיד שמע ומסיים בלשון רבים מלמד אתכם, ונראה ע"פ מאז"ל לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות' ופירשתי כי לענין מחשבת המצות אין יד כל אדם שוה כ"א איש לפי כלו ותבונתו כאיש כן גבורתו שהאחד יוסיף אומץ ללכת בגדולות ונפלאות יותר מחבירו קבל רוח יתירא דאית בי', אבל לעשות המצות בפועל כל העם יעשו יחדיו חוקה אחת אין הבדל בין חכם לאשר איננו מבין, זהו צירוף הבריות שכולם מצורפים חלק נחלה להם בשוה. והנה שמע הוא לשון הבנה ע"כ אמר ועתה ישראל העם החשובים ביותר כמ"ש בכל"י ר"פ דברים שמע אל החוקים ואל המשפטים אתה הבחור מעם תוכל לשמוע ולהבין את החוקים אבל לכלל ישראל אני אומר אשר אנכי מלמד אתכם לעשות, עליכם מוטל רק חיוב העשיי' אף אם לא תשכילו להבין, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. וכ"ת למה לנו כלל אף לחכמים ונבונים לידע טעם המצות הלא אף לגדולים די אם ידעו שה' צוה אף אם יחדלו להשכיל בטעם הציוי, אבל אחרי שאבותינו מעולם קיימו את התורה טרם ניתנה כי הם הבינוה וחקרוה עד היסיד בה כאז"ל שני כליות של אאע"ה היו נובעות לו כמעיין חכמת תוה"ק ובהיות שישראל לא זכו לנחול את הארץ רק באשר נשבע ה' לאבותם לתת לבניהם אחריהם ואם הם לא יבינו מאומה מטעמי המצות ואבותינו היו כמעין המתגבר בחכמה ודעת א"כ לא יהא שום חיבור ודיבוק בין אבות לבנים ויפסק החבל המקשר אותם ולא יהיו ראויים להיות תחת אבותיהם ע"כ עכ"פ הגדולים והחשובים צריכים שימלאו דעה ובינה והשכל בלימודי ה' ועי"ז הקשר המחבר אבות לבנים היא של קיימא, וז"ש על כן אנכי מצווך שעכ"פ ישראל החשובים צריכים לשמוע ולהבין בלימודים למען תחיו וגו' אשר ה' אלקי אבותיכם נותן לכם וכיון שלא בכוחכם תירשו את הארץ כ"א בעבור אבותיכם ע"כ צריכים אתם להיות ראויים להקרא בנים לאבותיכם וזה רק ע"י שמיעה והבנה כמו הם:

ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום י"ל עפמ"ש "כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכל כנסיה שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים", וצריך להבין הלא יש כמה תכליות נכבדות בעולם אשר בעבורן יתחברו ויתכנסי בני אדם לאגודה אחת ומדוע לא יתקיימו אף שמצווים אנו ועומדים לקיים בכל דרכיך דעהו שכל מעשינו יהיו לש"ש וכי בשביל שאין מקיימים דבר זה יוכרח שתתפרד החבילה, אבל באמת טעם הדבר עלה אחרי שאז"ל כל אהבה שתלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה" וכיון שאין לך שום דבר בעולם שיתקיים לנצח כ"א כל הדברים יגעים ואובדים זה במוקדם וזה במאוחר ע"כ כל כנסיה שתלתה תכלית אגודתה על ארץ יסודה ורק עניינים ארציים שמה לה למטרת חפצה ע"כ בביטול הסיבה יבטל המסובב, אבל הכנסיה אשר שמה על דגלה את שם אלקים חיים ומלך עולם אשר הוא לבדו יחי' לנצח נצחים וכמו שהוא ית' חי וקיים כן הכנסיה אשר תסתופף בצלו תחי' לעד. והנה באוה"ח דקדק דהי"ל למימר ואתם דבקים מאי הדבקים דקאמר. ולהנ"ל ה"פ ואתם הדבקים רק אתם תקראו דבקים ומחוברי' שלא תפרדו לנצח אם תאמרו לדבק טוב לשמים שכניסתכם לש"ש ורק בה' אלקיכם אם תתחברו לש"ש אז תקראו דבקים באמת. אבל אם תתאגדו ותתחברו לתכלית אחר לא תעמוד חברתכם לעד אחרי שכל דבר הנמצא בעולם לא יחי' לנצח רק היום כאן ומחר בקבר, ע"כ א"א לכנסיה שנתחברה עבור דבר אפס וכלה שתתקיים ביותר מן הדבר אשר בעבורו נתקשרו, ע"כ נתן טעם שרק ע"כ רק בה' אלקיכם יקרא דיבוק אמיתי ולא הדיבוק לצורך דבר אחר, כי חיים כולכם היום, כל הנמצא במציאות בעוה"ז הוא רק חי וקיים היום אבל לא למחר ואם גם יש מחר לאחר זמן בכ"ז סוף סוף יאסף ומצא קצו ע"כ רק באלקים