לוח ארז החדש שפג

בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאל אוכל בכסף תשבירני הך כפל לשון בדרך בדרך נ"ל כי אם חיל עם רב הולכים דרך ארץ בודאי יש לירא שלא יזיקו השדות והכרמים דרך הילוכם ע"כ טוב אם רק דרך המלך ילכו לא יסירו ימין ושמאל בשדות וכרמים והיו למרמס. אבל כשהם באים לעיר טוב יותר שיסורו בבתים ובאכסניות לקנות בכסף כל צרכם ויהנו מהם אנשי העיר. וז"ש בדרך כ"ז היותנו בדרך אין מקום לקנות מאומה מאנשי ארצכם אז בדרך נלך לא נסור ימין ושמאל. אבל כשנבוא לעיר לא רק בדרך נלך לבלתי ללון שם להנות אתכם כ"א אוכל בכסף תשבירני:

פרשת ואתחנן ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר בספרי הובא גם בילקוט. אפשר שהי' משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר כי לא תעבור את הירדן הזה אלא משל למלך וכו' כך משה הי' מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ. י"ל שאף שידע מרע"ה שלא תתקבל תפלתי מאחר שהי' גז"ד שיש עמו שבועה בכ"ז אם הי' שותק מלהתפלל היו אומרים שלא נחשב בעיניו למאומה מעלת ישיבת ארץ הקדושה כמו במשל הנ"ל שאמר העבד לאחר שגזר עליו האדון שלא ישתה יין ל' יום אמר איני טועמו אפילו שנה בזה הראה שבמה נחשב הוא בעיניו. אבל מרע"ה רצה להראות לדורות שחשוב וספון בעיניו עד למאוד ישיבת אה"ק ע"כ אף שידע בנפשו שלא ישמע תפלתו בכ"ז הרבה להפציר והראה בזה מעלת וחשיבות אה"ק. וידוע שלשון התפעל מורה על פעולת מתדמה שאיננה בעצמותה כן כמו יש מתעשר ואין כל. ע"כ רמז מרע"ה שלא היתה תפלתו בעצם כדעת כל המתפללים המקווים שצעקתם ישמע ה' ויושיעם כ"א רק נראיתי כמתפלל. וזהו ואתחנן אל ה' נראה לפנים כאלו אל זה התפללתי שאזכה ליכנס לארץ אבל באמת לא כן היא אלא כוונתו בזה לאמר. ובמדרש לאמור לדורות. כדי שהדורות ילמדו מזה גידל מעלת ארץ הקדושה. ואפשר להעמיס זה בדברי המדרש הובא בנחל קדומים. "אמר משה לפני הקב"ה אתה אמרת לא"א קח נא את בנך ולסוף החלפת אותו באיל אף אני אומר אעברה נא". כי מ"ר רצה להורות בתפלתו כנ"ל את מחשבתו וכוונתו הטהורה ליכנס לארץ וסובר שמחשבתו תחשב לו לצדקה כמעשה ממש ומנא ידע את זאת אם לא שלמד מא"א שגם בו לא היתה אלא זכות המחשבה להקריב את בנו יחידו ובכ"ז אף שלא בא לידי מעשה נחשב לו כמעשה. ע"כ קוה מ"ר שגם מחשבתו כמעשה תהיי:

ואתחנן אל ה' – פירש"י אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשים טובים אעפ"כ אינם מבקשים אלא מתנת חנם. כי על המעשים הטובים אף שא"א לבקש שכר כמ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם כי מי הקדימני ואשלם גם אולי לא נעשו בכוונה רצוי' בלתי לה' לבדו. מ"מ הי' להם עכ"פ לתלות במעשיהם הטובים. אבל ארז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נחשב לו כאלו עשה מצוה. וכתב המד"ש על המשנה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות שזהו בודאי נקרא רק מתנת חנם עיי"ש דפח"ח. והנה אף שעל עשיית המצות אינם מבקשים שכר מ"מ על המנע מעבירות שהוא מתנת חנם שואלים. ומסיים רש"י לפי שא"ל וחנותי את אשר אחון. הוא נתינת טעם להקודם כי מי הקדימני ע"כ על כל המצות א"א להם לבוא על שכרם כי וחנותי כבר מאז ומקדם את אשר אחון:

עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה – ובמדרש מפני מה את משה בחו"ל כדי שיעמדו המתים שבחו"ל בזכותו" הכוונה כי ראה הש"י שישראל יפוזרו לבין האומות וא"כ יטעו אחרי שאבדו את ארצם וחדלו מהיות גוי וממשלה גם תורתם ח"ו אבדה לנצח, בחשבם שכ"ז שהם בא"י ויכולים לקיים כל התורה כולה אז חובה עליהם לקיימה משא"כ בעת גלותנו אשר אין ביכלתנו לקיים כמה מצות התלויות בארץ כקרבנות וכדומה וכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה ח"ו ע"כ נשאר משה רבינו בח"ל ולא זכה לעלות לא"י כדי להראותנו כי לא על הארץ לבדו יוכל האדם להיות יהודי בתכלית השלימות כ"א גם בח"ל מחוייבים אנו לקיים מה שביכלתנו עכ"פ מצות הנוהגות עתה וגם על ידם יכולים להיות שלימים כי מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה, וז"ש עלה ראש הפסגה כלומר הרימה את עצמך וראה העתיד ושא עיניך ימה וגו' כלומר