לוח ארז החדש שסט

אין ואינו בעוה"ז כי לקח אותו אלהים לגבהי מרומים והנה מ"ש בעקידה והנה איל אחר נאחז בסבך פירושו אחר שנאחז בסבך ראה אותו ואחר כמו אחרי וז"ש נקום נקמת בני ישראל לא לבד בעודך מתהלך בארץ החיים כ"א גם אחרי שכבר תאסף אל עמך גם אז תהי' העץ המגין עליהם וע"י מה ע"י שתזרזם להיות צדיקים והחלצו מאתכם אנשים צדיקים כפירש"י:

עוד י"ל עפמש"פ רש"י לתת נקמת ד' במדין ולא על המואבים בשביל ב' פרידות שיש לי להוציא מהם רות ונעמי והנה ציפה הדורות מראש הוא ידע מקדם את אשר יעשה באחרית הימים אבל ישראל אשר רק עיני בשר להם לא ידעו זאת והחליטו בדעתם שמרשעים יצא רשע וא"א שיפרדו מהרשעים פרידות טובות שרק מישראל זרעם אחריהם לברכה ע"כ בדעתם הי' לנקום את נקמתם גם במואבים וז"ש נקום נקמת בני ישראל אם הי' הדבר תלוי בדעת בני ישראל אז היו נוקמים גם "מאת" המדינים הם המואבים שנטפלו למדינים ונתקשרו עמהם נגד ישראל אבל מ"ר אמר להם החלצו כלומר תפשיטו ותחליצו מעליכם את הדעה הזאת (והוא מלשון וחלצה נעלו) שרק מאתכם אנשים צדיקים ורק מישראל יולד זרע קדוש אבל לא מאומה אחרת הדעה הכוזבת הזאת החלצו והשליכו הלאה כי ד' יודע שיצאו ממואב פרידות טובות ע"כ לתת את נקמת ד' הרואה את הנולד רק על מדין ולא על מואב כי חש עתידות למו:

החייתם כל נקיבה הן הנה עפמ"ש לעיל פ' ח"ש בשם מפרשים שמ"ש וכל הבת תחיון הוא רומז למ"ש וחטאתי נגדי תמיד שהעבירות המכונים בשם בת צריך להחיותם ולהעלותם תמיד על זכרונו כדי שישוב עליהם בכל עת ועונה וכ"ז היכי דליכא למיחש לתקלה וז"ש החייתם כל נקיבה ורוצים אתם לקיים את הנקיבות שנכשלתם בהם לקיים מ"ש וכל הבת תחיון הלא איכא למיחש לתקלה כי הן הנה לפוקה ומכשול וצריך להסירם מקרב עמי:

שם וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו במסורה שבבעה"ט נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד עפמ"ש בשפתי חכמים דהסברה היתה נוטה שאשה הראויה לביאה ולא נבעלה תשאר בחיים חיתה שהיתה ראוי' להכשיל את ישראל ולא הכשילה עיי"ש ומה שציוה השם אעפ"כ להרגם ולא זיכם ע"י ישב אדם ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה י"ל דבישראל דוקא נאמר כלל זה דידוע דבישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ולא באו"ה ע"כ בישראל כיון שחשב שלא לעשות עבירה בפועל מחשבה זו כמעשה תחשב משא"כ באו"ה לא מהני מחשבתן הטובה שלא לחטוא והנה ישראל דבדידהו מחשבה כמעשה מתפלאים ע"ז שהקב"ה ברא את העולם ע"י מעשה והלא גם במחשבה לבדה הנחשבת כמעשה הי' ביכלתו לברוא עולמות וזהו נפלאי' מעשיך שהוא לפלא בעינינו למה עשה הקב"ה מעשים הלא אף מחשבה לחודה היתה פועלת אבל רק אצלינו ישראל הוא לפלא אשר נפשינו יודעת מאד אבל או"ה שאין נפשם מטוהר' שתדע הרבה להם אין זה לפלא וזהו כוונת המסורה כנ"ל לפי חומר הנושא:

שם ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה כבר דקדקתי בלו"א דהו"ל למימר הבאים ממלחמה שהרי כבר חזרו ממערכי המלחמה וכעת י"ל דרומז למ"ש הרמב"ן בנימוקיו שע"כ לא ציוה השם בהגעלה וטומאה במלחמת סיחון ועוג ששם באו לכבוש את א"י והותרה להם אפילו קדלי דחזירי אבל מלחמת מדין שלא היתה לכבוש רק לנקום נקמתם הוצרכו להגעלת כלים וז"ש ויאמר אל אנשי הצבא שלא יצאו כעת לכבוש את ארצם רק הבאים למלחמה בעלמא ע"כ זאת חקת התורה שנצטויתם בהגעלה:

שם אך את הזהב וכו' אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר יש לרמז אחרי שכל עמל האדם לצבור אוצרות כסף וזהב וכל חשקו ותשוקתו להשיג מהם במדה גדושה וע"י הכוסף