לוח ארז החדש שסד

ונחייתם אותנו היתה כצאן כנ"ל ביד משה ואהרן שכמו שהצאן הוא מסוג אחר ולא כרועה כן אנחנו:

שם צו את בנ"י ואמרת להם את קרבני לחמי לאשי וכו' ובילקוט זש"ה אתה צוית פקודיך לשמור מאד ומה צוית צו את בנ"י והיכן צוית בחומש הפקודים ומה צוית לשמור מאוד תשמרו להקריב לי במועדו עיין גבורת שלמה להה"ג מהמש"ק זצוקלה"ה ולחומר הנושא י"ל עפמ"ש בביצה ט"ו הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר ופירשו שלשמירת הנכסים צריך לקיים כל פקודי אדיר במרום ד' והיא השמיר' המעולה שלא ילכו נכסיו לטמיון ואחרי שבשמאלה עושר וכבוד ותוה"ק למחזיקי' בה היא גם כן תועלת לשמירת הממון והנה י"א שהתכלית הטוב יקדש גם את האמצעי' המגוני' דער צוועקק הייליגט דיא מיטטעל עיין לו"א ויצא ואם התכלית מקודש מאד אין בו תערובת זרה אז הי' באפשר לדון כן אחרי שהתכלית כלו קדש ואין לזרים אתו יוכל אולי לחפות גם על האמצעי' הגרועי' המובילים לידי תכלית כמאז"ל גדולה עבירה לשמה אבל אם התכלית הוא שמירת פקודי ד' אשר זה תכלית כל האדם אם גם בתכלית זה נתערבו כוונות אחרות כגון לשמור גופו וממונו כנ"ל אז תכלית כזה שאין כלו קדש לד' לא יוכל לחפות על אמצעי' גרועי' כ"א גם האמצעים צריכי' להיות נכונים וישרים וז"ש אתה צוית בחסדך את פקודיך המה המצות ומעש"ט שלא לבד שמביאות לחיי עוה"ב כ"א בכחם כי ע"ז צוית אותם לשמור "מאד" הוא הממון כמ"ש ובכל מאודך וכיון שכן אחרי שקיים המצות הוא ג"כ לתועלת עוה"ז אחלי אליך אתפלל שלא לבד התכלית יהי' מקודש כ"א יכונו גם דרכי' הדרכים והאמצעי' המובילי' לתכלית יהיו נכוני' וישרים דרכי ד'. ואחרי שהקרבנות מביאי' ג"כ שפע וברכה לעולם כמ"ש הביאו לפני עומר ובכורי' כדי שיתברכו התבואות ופירות האילן ע"כ לא לבד בעת הקריב הקרבן צריך לכוון לד' כ"א גם הדרך המביא לידי' קרבנות צריך ג"כ שיהא נכון וישר כנ"ל וז"ש את קרבני לחמי עם הקרבנות בא לכם גם לחמי לחם מן השמים אשר אני משפיע לכם על ידיהם וכיון שיש בהם גם תועלת גופני לא תסתפקו להקריב אתכם לד' רק בעת תקריבו קרבנכם כ"א גם קודם הקרבתם בדרך שאתם הולכי' להקריב גם הוא צריך להיות נכון וישר וז"ש תשמרו השמרו והזהרו להקריב לי רק במועדו והוא בעתו ובזמנו בשעת הקרבתכם כ"א גם קודם מועדו וזמנו צריכי' אתם להיות קרובי' אלי והנה במדבר שלא הי' מקום זרע ובכ"ז חיו ישראל בע"כ שהי' ע"י השפעת הקרבנות שהורידו להם לחם מן השמים וז"ש לראי' שקרבני לחמי כנ"ל שהרי והיכן ציוה בחומש הפקודים והוא במדבר כנ"ל וי"ל בזה מ"ש באבות "איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה" שלפי הנ"ל אם התכלית אינו מקודש כ"כ אז האמצעי צריך ג"כ להיות מקודש ע"כ א"ל איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם שגם הדרך והאמצעי צריך להיות קדש לד' כל שהתכלית היא תפארת "לעושיה" ויתערב בתכלית מחשבת הכבוד והתפארת ע"כ צריך הדרך שיהא זך ונקי. וי"ל בזה מ"ש "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתך לא אזכור" שאם האדם עושה המצוה לשמה לגמרי בלי שום פנוי' אחרת לכבוד ולתפארת אז התכלית יקדש את האמצעי וגדולה עבירה לשמה וזהו אנכי מוחה פשעיך שאתה חוטא "למעני" שאתה עושה עבירה לשמה אני מוחל אותה אבל בתנאי וחטאתיך לא אזכור והוא מלשון קולע אל השערה ולא יחטא שפי' חסרון וזהו אם לא אזכור חסרונך בעת עשות המצו'. כמ"ש א"א צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא שלא יחסר כל בעשיית המצות אז רק אני מוחה פשעיך למעני כנ"ל:

שם עולת תמיד עפמש"פ מ"ש עולת שבת בשבתו על עולת התמיד שהתורה מבקשת ממנו תמיד בכל עת ובכל שעה להקריב קרבנות על מזבח האמונה והעולה היותר מכל הקרבנות הוא מה שאנו שובתי' ממלאכה ומסחור מדי שבת בשבתו יום תמים היא העולה יותר מכל הקרבנות שאנו מקריבי' תמיד לפני ד' והנה לא יחשב לרצון קרבנות האלו רק אם המה אמצעי'