לוח ארז החדש שסב

שם וצוית אותו לעיניהם ונתת מהודך עליו עפמ"ש באלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ופירש"י שיש בתלמיד מה שהאציל רבו עליו וגם יתר שאת מה שיש לו מעצמו ולפי"ז גם יושע הי' גדול ממשה רבינו פי שנים ורק לעיני ישראל שלא יפגעו בכבוד רבן של ישראל הי' הקב"ה אומר למשה רבינו שעדיין הוא עומד ומצווה ליושע כרב לתלמידו אבל לפי האמת לא הי' לו עוד לצוות ולהיות לנגיד לו וזהו וצוית אותו מה שאני אומר שאתה תצוה את יושע הוא רק לעיניהם לעיני הרואים כדי שיעטרוך בכבוד אבל לפי האמת ונתת מהודך והוא מ' היתרון כלומר יותר מהוד שלך יש לו לע"ע כי פי שנים ברוחו כנ"ל:

שם ויסמוך את ידיו עליו ויצווהו כאשר דבר ד' ביד משה כי עיקר הסמיכה מרב לתלמוד אינה צריכה בשביל התורה שבכתב שהרי היא כתיבה וחתימה עליה אין להוסיף ולכל ישראל היא מורשה כקטן כגדול כרב כתלמוד ורק בשביל תורה שבעל פה שלא ניתנה ליכתב והיא מסירה מדור לדור צריך סמיכה כדי שיתקיימו דברי התלמיד הוותיק המחדש הלכות מדעתו בהיותו מוסמך מרב ומורה מומחה אשר יורהו בדרך יבחר וכ"כ לעיל פרשת שלח ובכ"מ אשר דבר ד' ביד משה רומז על תורה שבעל פה שהם השני טפחים של לוחות שנשארו ביד משה כאז"ל כי התורה שבע"פ מסורה בידו לדרוש כדעתו ובידו היא התשבע"פ ברצונו מרחיב וז"ש ויסמוך את ידיו עליו לא בשביל תורה שבכתב הוצרך לסמיכה כ"א כאשר דבר ד' ביד משה והוא התשבע"פ:

עוד י"ל עפמ"ש רש"י בשתי ידיו בעין יפה ובכ"ז אחרי שלא המדרש עיקר אלא המעשה וגדולים מעשה הרב ממעשה התלמוד ע"כ אף שסמך את שתי ידיו עליו והי' פי שנים בכוחו כמ"ש לעיל בד"ה וצוית בכ"ז הי' משה רבינו הפקיד ומצווה עליו והטעם שלא המדרש עיקר אלא המעשה שעושה הצדיק בפועל ידיו כמ"ש וזה מעשה המנורה שרק ע"י מעשיו הטובים מאיר הצדיק לארץ ולדרים עליה ע"כ אף שסמך את ידיו בעין יפה ופי שנים ברוחו של יושע בכ"ז ויצווהו נשאר מ"ר נגיד ומצווה עליו והטעם כאשר דבר ד' "ביד" משה שידי מ"ר שבאו לידי מעשיו הטובים המה העיקר:

עוד י"ל עפ"י פירש"י הנ"ל שעשה יותר ממה שנצטווה שיסמך את ידו א' והוא סמך בשתי ידיו ולכאורה הרי עבר משה רבינו ח"ו אבל תוסיף וכן הרגיש בכלי יקר אבל לפמ"ש בכ"מ שבתורה שבע"פ אף שחידשו גזירות ותקנות מדעתם הרחבה אין כאן משום בל תוסיף כיון שאינם אומרים שהקב"ה ציוה כן בתוה"ק אלא שאומרים שהם מדעתם ובינתם ראו לעשות כן אין כאן משום בל תוסיף עי' ר"מ ה' ממרים ה"נ מ"ר כאשר סמך את יושע בשתי ידיו לא אמר שהשם כן צוה ויעש רק הוא הוסיף כן מדעתו ועינו היפה וכ' לעיל בדיבור הקודם כאשר דבר ד' ביד משה רומז לתשבע"פ וז"ש ויסמוך את ידיו עליו ולא אמר שהקב"ה כן צוה כ"א ויצווהו הוא מדעתו ורצונו הטוב עשאו לנגיד ומצווה כמש"פ ראב"ן וספורנו והוא מותר כאשר דבר ד' ביד משה שמותר בתורה שבעל פה להוסיף מדעתו אם אינו אומר שד' צוה כן:

שם ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל ישראל אתו כי אז"ל ת"ח קודם לכהן גדול שנאמר יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים והטעם כי הת"ח יורה וידין עפ"י עצמו שכלו ותבונתו אשר חנן בו ד' ואין משגיחי' בבת קול ולא בשמים היא אבל הכה"ג אינו עושה כלום מדעתו רק כהן שליחא דרחמנא אל כל אשר יחפוץ ישנה ע"כ אף שנשאלי' לכה"ג באורים ותומים מה שלא יזכה לזה הת"ח מ"מ מעלת הת"ח עדיפא שתורתו היא ומפיו תצא תורה וז"ש ולפני אלעזר הכהן יעמוד שיושע המורה לעם דרכי ד' הוא לפניו וקודם במעלה לאלעזר הכהן כי אף שישאל לו לכה"ג במשפט האורים אין זה כבוד עצמו כ"א מה ששואלי' ממנו והוא משיב הוא רק