לוח ארז החדש שסא

את רעהו לחטוב עצים ביער כי הגבור במלחמה הוא היוצא הראשון ברוב עזו אבל גם הוא האחרון שלא לבוא הביתה עד נפלו אויביו לפניו בלי השאיר שריד ולהיפך החלש ואין אונים הירא ורך הלבב הוא יהא האחרון ביציאתו למלחמה והראשון לחזור ולשוב לביתו מפחד המלחמה אבל להיות ראשון ואחרון כמ"ש כאן אשר יצא ואשר יבא לפניהם לכאורה שני הפכים בנושא א' אבל לפי האמת לפעמים גם הגבור צריך למשול ברוחו אם העם נחפזים למהר בעים רוחם לקרב ולמלחמה בכ"ז אם הוא רואה בחכמתו ובינתו שאין העת מוכשר עדיין לעמוד לריב אז עת לכנוס ולהשיב החרב אל נדנה אף אם העם לא יתבונן ונחפז לעבור חלוצים הוא צריך לעמוד בפניהם ולעכבם שלא יצאו למלחמה שלא בשעת הכושר וזהו אשר יצא לפניהם אם גם רוח גבורה חלקו להיות עומד בראש הצבא לקראת אויב בכ"ז לפעמים גם יבא לביתו והשיב ידו ממלחמה באשר הוא רואה שלא עת מלחמה הוא והנה בלימוד התורה לתלמידים ג"כ כן הוא אף שאז"ל והעמידו תלמידים הרבה בכ"ז אז"ל פ"ק דתענית אם ת"ח הגון הוא כטל ואם לאו ערפהו ועוד שם אם תלמיד הגון ממנו תאכל ואם לאו אותו תשחית וכרת אף שהמצוה לצאת לפני התלמידים במלחמה של תורה בכ"ז אם רואה בתלמידים שאינם הגונים שיקדיחו תבשילם ברבים אז טוב למנוע מהם בר ויהיו לך לבדך ואין לזרים אתך וזהו אשר יצא לפניהם במלחמתה של תורה בעת לפזר אבל גם יבין עת כנוס לבוא לפניהם והוסיפה המסורה ואשר יבא את רעהו לחטוב עצים ביער והוא ממש ע"ד אותו תשחית וכרת שדרשו על האדם עץ השדה:

עוד י"ל כי כמו שברא הקב"ה גוף ונשמה והרוח הוא המורה דרך לגוף אשר ילך בה כן הרב והמורה הוא נפש ורוח העם להנחותם במעגלי צדק וזהו א' הרוחות לכל בשר כמו שנתת רוח ונשמה לכל בשר כדי שיתנהג הבשר ע"י הרוח כ"כ פקוד איש על העדה אשר רוח לו ויהי להם לנפש חיה ובלו"א ויגש פי' מ"ש חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות שאם המורה לא יקיים בעצמו מה שמורה לעמו הוא כהורג נפש בשגגה כי ממנו ילמדו וכן יעשו ע"כ אמר אשר יצא לפניהם לכל דבר שבקדושה הוא יהי' הראשון לקיים מאמרו ודברו הטוב ועי"ז יפעול אשר יוציאם שגם הם יעשו כמעשהו ואם לא כן נתחייב גלות כנ"ל לזה הביאה המסורה אשר יבא את רעהו ביער שנתחייב ג"כ גלות:

עוד י"ל עפמ"ש בהכתב והקבלה פרשת בלק שהחילוק בין איש לאדם שאדם הוא הנולד בטבע עם תשוקתו הרעה אבל איש אין בו נטיי' רק אל הטוב עייש"ה וא"ל בזה מ"ש ז"ל אתם קרוי' אדם ואין או"ה קרוי' אדם כי ישראל אשר בכח התוה"ק כובשי' את טבעם מבטן לעשות רצון קונם להם לכבוד ולתפארת שנקראים אדם עם תשוקת היצה"ר כמש"פ בלו"א אלו זכיתם ונצחתם את היצה"ר הייתם קוראים אש תמיד תוקד על המזבח שתמיד יהא היצה"ר בוער כתנור על מזבח לבכם ואתם מכבים אותו במי התורה אבל או"ה שאינם לוחמים נגד יצרם לאו כבוד להם לקרותם בשם אדם מלא התאו' ובלו"א פי' מ"ש אין לך מי שכבד את המצות יותר מיעקב שנאמר בו איש תם יושב אהלים שאם האדם עושה את המצוה לעין כל בריש גלי יש לחשדו שעושה כן להתפאר וליקח עטרה לעצמו שיכבדוהו עבור מעשיו הטובים ע"כ אמר אל אלהי הרוחות לכל בשר אחרי שכל המכונה בשר אדם יש בקרבו ב' רוחות יצה"ט ויצה"ר ואדם כזה לא יוכל לעשות הטוב בפהרסיא כי יחשדוהו באשר הוא אדם נולד בתאות הרודפים אחרי הכבוד כ"א צריך להיות תם יושב אהלים כיעקב ואז נדע בטח שכיבד את המצוה ואין לו מטרה אחרת ע"כ יותר טוב שתפקוד על העדה "איש" אשר אין בו אש זרה תאות הכבוד והוא יכול לצאת ברום המעלות "לפניהם" לעין כל מבלי שיחשדוהו שרדיפת הכבוד הגורם למעשיו הטובים וע"ז השיב לו השי"ת קח לך את יושיע "איש אשר רוח בו" שהוא איש בלי יצה"ר וגם רק רוח א' הוא היצר טוב שורר בקרב לבו ולא יצה"ר: