לוח ארז החדש שנה

המוכה ואין כאן מקום לחוס ולרחם עליו בשביל אשר הוכה כבר והי' למת בעת אשר נצמד אל המדינית והנה העשב אשר בו לחלוחית ורטיבות הרבה לא ימול וייבש בעת חם עליו השמש ורק עשב כזה אשר אין בו לשד השמן הרבה וכבר יבש במקצתו אם תזרח עליו השמש יאסף וייבש לגמרי כ"כ הוא בחוטא אם הי' בו עוד ניצוץ קדושה אז לא היתה התאוה גוברת עליו לכבותו אבל רק אם הוכה כעשב וייבש כאשר ויבש לבי כבר מן קדמת דנא ודומה ממש להמוכה אשר הוכה כנ"ל:

שם צרור את המדינים והכיתם אותם פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים עפמ"ד בתנחומא מטות שע"כ לא הכה חומר בעצמו את החוטאים כ"א שלח את פנחס על אשר הוא נתגדל במדין ובירא דשתית מיני' וכו' ע"כ א"ל הקב"ה אתה שנתגדלת במדין לא תהי' כפוי טובה ואחרי שיש לך להודות להם על גמולם שגמלו לך ע"כ לא תגמלם אתה בפועל רעה תחת טובה כ"א רק צרור בלב אבל ישראל שלהם לא הטיבו כלל הם יכו אותם בפועל ובמדרש למה והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם עפמ"ש בלו"א פרשתינו שישראל אף שהי' להם שנאה כבושה על מדין בשביל שהרעו להחטיא אותם בכ"ז לא מחמת שנאתם יכו אותם כ"א רק לתת נקמת ד' במדין כי קשה המחטיאו יותר מהורגו ופי' ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' אך פרי לצדיק וז"ש צרור את המדינים אף שבלי ספק חימה עזה בוערת בקרבכם עליהם בכ"ז לא מחמת שנאה זו החרם תחרימם רק בשביל שהחטיאו אתכם תנקמו נקמת ד' וזהו כונת המדרש לא בשביל שנאתכם תכו אותם כ"א רק מפני נכליהם להחטיא אתכם וי"ל שזהו שאמר בנכליהם אשר נכלו וכו' ויהי אחרי המגפה אחרי שהמחטיאו קשה יותר מהרגו ע"כ אמר שלא לבד שגרמו לכם רעה שעל ידיהם היתה המגפה שזה לא היתה אלא מיתה גופנית ואחרי נגפתם אין אתם מרגישים עוד ברעה אשר עשו אבל המיתה הנפשית שגרמו לכם ע"י שהחטיאו אתכם לא פסקה אחרי המגפה כ"א ויהי נכליהם הנזכרים גרמו לכם רעה גם אחרי המגפה לאבד את חלקכם בעולם הבא חיי נפשות:

שם ויאמר ד' אל משה שאו את ראש וכו' וידבר משה (שינה מלשון אמירה ללשון דבור) וסיים כאשר צוה ד' את משה ובנ"י היוצאים מאמ"צ הנה רש"י פי' שהמנין הוא לחיבתם משל לרועה עיין אוה"ח אבל כלפי שאז"ל בסתירת הכתובים והי' מספר בנ"י וכו' ואשר לא ימד ולא יספר כאן בעושים רצונו של מקום כאן באין עושים א"כ המספר הוא לגריעותא שאם היו עושים רצש"מ לא יספר וז"ש ויאמר ד' אל משה בלשון רכה וחיבה שהמספר הוא לגודל אהבת השם אותם אבל מ"ר דבר אתם קשות והורה להם שהמספר הוא על שאינם עושים רצש"מ ולעיל פ' בלק פי' כי הלשון היוצא מארץ מצרים שלא יצאו עוד לגמרי מתועבות מצרים כי עוד נשאר בהם לכלוכית מגילוליהם ואינם כמו שיצאו כבר זה כמה כ"א הם כיוצאים עכשיו לאט לאט מידי יום ביומו יתפרקו מעליהם תועבת מצרים וזהו שסיים כאן שע"כ וידבר משה לשון קשה בדעתו שהמנין הוא בשביל גריעותם על אשר "יוצאים" לע"ע מאמ"צ ואינם עדן בגדר השלימות ע"כ יש להם מספר:

שם בני גד למשפחותם לצפון משפחת הצפוני ובמסורה שבבעה"ט ואת הצפוני ארחיק מכם יש לרמז ע"ד צחות עפמש"פ וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות שאוהבי עשיר רבים אבל אח לצרה יוולד רק לעתיד אבל לא נולד עדיין כי כל אחי רש שנאוהו ומצינו גד לשון מזל כמו בא גד והצפון מרמז על העוני ימי רעה כי מצפון תפתח הרעה וז"ש בני גד שהם בעלי מזל והצלחה למשפחותם יש להם משפחות הרבה שמתכבדים בקורבת בני מזל אבל לצפוני מי אשר נפתח לו הרעה הבאה מצפון לזה אין לו אלא משפחה אחת אשר בה נולד אבל משפחות אחרות יתרחקו ממנו וזהו ואת הצפוני מי שמזלו רע ארחיק ממנו כ"א ירחק ממנו שלא להתחבר עמו: