לוח ארז החדש שנב

לפדותו כ"א יוחלט לגמרי וז"ש מה טובו אהליך יעקב שטוב ויאה לתועלת יעקב שאנו רק יושבי אהל בין האומות ולא בדירת קבע עד שהשי"ת יאמר לנו צאו מדירת ארעי ושובו לדירת קבע ועי"כ אנו בטוחים באלה שמשכנותיך ישראל שבהמ"ק הוא רק כמשכון אשר עומד להפדות והוסיף עוד שע"כ נפזרנו בין הגוים כדי שיתוספו עלינו גרים וזהו יזל מים מדליו ע"ד שפירשתי ופרצת ימה וכו' ונברכו בך כל משפחות האדמה כדי שהאומות ישתו נוזלים מן הבאר אשר חפרוה שרים:

פרשת פנחס פנחס בן אלעזר השיב את חמתי וכו' עפמ"ש להלן בפרשתינו והעברתם את נחלתו לבתו ופירש"י כל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מתמלא עליו עברה וכ' בכלי יקר בפרשתינו דדייקו ז"ל לומר בן הראוי ליורשו שיהא מושלם בתורה ובמצות עד שיהא ראוי למלא מקום אבותיו וע"כ נקרא הר העברים שהקב"ה נתמלא עברה על מ"ר אף שהניח אחריו בנים מ"מ לא היו ראויי' ליורשו ולמלא את מקומו א"ד ז"ל ובסנהדרין פ"ב אז"ל הבועל ארמית קנאי' פוגעי' בו לא פגעו בו מאי יכרת ד' לאיש וכו' לא יהי' לו ער ועונה מגישי מנחה לד' צבאות וכ"כ הרמב"ם פי"ב מהלכות איסורי ביאה שהוא בכרת נמצא שאם לא הי' פנחס מקנא הי' מקויים בישראל ח"ו הקללה שלא יהיו להם בנים הראוי' ליורשם ומקריבי מנחה והי' הקב"ה מתמלא עליהם עברה וזעם וז"ש פנחס השיב את חמתי דייקא שלא נתמלאתי עליהם עברה וחימה והנחתי להם בנים הראוי' ליורשם ועי"כ ולא כליתי את בני' ישראל שהנחתי להם בנים ע"כ לא אמר ולא כליתי את ישראל כ"א אבני' ישראל ע"כ שילם לו הקב"ה מדה כנגד מדה על שגרם לישראל ע"י קנאתו שנשארו להם בנים מגישי מנחה ע"כ והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם שיגישו מנחה בצדקה וזהו כונת דז"ל בדין הוא שיטול שכרו:

עוד י"ל כי מה שעשה פנחס להצלת ישראל לא תחשב לו לצדקה גדולה אם היו ישראל מתחייבי' כלי' עבור שהחרישו ושתקו בראותם מעשה ניאוף המכוער כ"כ חילול השם גדול ואין חולה מהם לקנא קנאת ד' צבאות אבל באמת כל ישראל כקטן כגדול לבם הי' בוער כתנור כאש אוכלה לכלות את החוטאים פושעים ומורדים רק שלא הי' בעים רוחם להוציא מחשבתם הטובה אל הפועל מקוצר רוח ומחסרון רוח גבורה פחדו ורהוי להרוג נשיא בישראל ע"כ אחרי שלבם הי' שלם עם ד' וגם הם בקרבם נתמלאו עברה על עוברי רצונו רק שלא הי' להם רוח גבורה לעשות כמחשבתם הטובה ע"כ אף שבעבור זה ג"כ נתחייבו אבל כיון שעכ"פ רוחם אשר בקרבם הי' נאמן עם ד' שש ד' הטוב והוא רחום לכפר עונם ע"י פנחס הקנאי ושלם לו גמולו על אשר כפר על בנ"י אשר לבם היה טהור ונקי וז"ש בקנאו את קנאתי אשר בתוכם כלומר בתוכם בקרב לבם גם הם רצו לקנאות קנאת ד' צבאות אלא שפנחס לו הי' רוח גבורה לעשות בפועל את אשר בקרב לבו ולהם לא הי' כן ע"כ בדין הוא שיטול שכרו על אשר הציל לקוחי' למות אשר תוכם הי' בר ונקי כמו פנחס רק שחסר להם כח הפועל:

שם לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום ובמסורה שבבעה"ט לכן אמור לבנ"י אני ד' לפמ"ש לעיל פרשת וישלח לפ' מ"ש והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם הכונה שאף שזרעו יהי' אחריו ופחות ממנו במעלות ומדות בכ"ז ישאר לו הכהונה ואז"ל אין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וכתבתי שם שאף לאבותינו הוצרך לשבועה לתת הארץ לזרעם אחריהם היינו ג"כ אף שיהיו אחריהם במדות בכ"ז הארץ להם ישאר ע"י שבועת הקב"ה וא"כ כונת המסורה גלוי' שכמו שהוצרך לשבועה גבי פנחס באמירת לכן כדי שגם לזרעו אחריו במעלה יהי' ברית כהנת עולם כ"כ גבי אבות הוצרך לשבוע' בלכן אמור וכו' ולקחתי אתכם לי לעם אף שלא יהיו רק זרעו אחריו: