לוח ארז החדש שמט

בזהובי' גם אני אוכל להשיב לכם אלף פעמים ככה פטפוטי מילי בעלמא כ"א כאשר ידבר ד' אלי והוא שא"ל אם לקרוא לך באו האנשי' ופירש"י סבור אתה ליטול שכר אלמא שרצון הקב"ה שיבא על שכרו משלם ורק אם זאת תעשו כדבר ד' הזה אלי אז אשמע לקולכם:

שם ותרא האתון את מלאך ד' ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל הנה בשתי הכאות הראשונות לא נאמר רק ויך ויוסף להכותה ורק בפעם הג' כאמר במקל י"ל עפ"מ שהק' בעה"ט למה לו להכותה היה לו לקלל אותה וי"ל כי מצינו הכאה רק בפה כמ"ש והכה אותו בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע ע"כ י"ל שבשני פעמים הראשוני' לא הכה אותה במקל רק ברוח שפתיו הכה אותה בקללה אבל כלפי שאז"ל שכל הכועס אם נביא היא נבואתו מסתלקת ואם חכם חכמתו מסתלקת הימנו ע"כ אמר קרא ויחר אף בלעם כיון שכעס נסתלק' הימנו חכמתו ונבואתו ע"כ הוצרך להכותה במקל כי רוח שפתיו נסתם הימנו ויש להוסיף אחר שגלה ד' את עיניו וראה את המלאך נאמר ויקוד וישתחו לאפיו אף שהי' לו מתחלה להשתחות לפניו אלא שלא ראהו מחמת שחרה אפו על אשר לא הועילו שתי הכאות הראשונות שהכה אותו בפיו וכיון שכעס נסתלקה נבואתו ולא ראה את המלאך ע"כ האתון עשתה מה שהי' לו לבלעם לעשות והוא ההשתחוי' וז"ש ותרא האתון את מלאך ד' אבל בלעם לא ראהו ותרבץ תחת ובמקום בלעם כמו עין תחת עין מה שהוא הי' לו לרבוץ ולהשתחות עשה האתון במקומו והטעם כנ"ל בשביל ויחר אפו והוצרך להכותה במקל כנ"ל:

שם ויאמר בלעם אל מלאך ד' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם רע בעיניך אשובה לי כי בלעם אף שכבר אמר לו השם שלא ילך עמהם לקלל רצה להתחפש א"ע במעטה הקדושה ולומר שע"כ הולך עמהם כדי שיתקדש ש"ש על ידי זה כ"א יכבד וישב בביתו אין זה כ"כ קידוש השם כי ניחם ממחשבתו הרעה אשר יזם לעשות אבל אם יכתת את רגליו וילך עמהם ויפורסם בעולם שרצונו מתחלה ועד סוף לקלל את ישראל ובכ"ז אחרי כל הטורח והיגיעה באשר כבר הגיע למחוז חפצו בכ"ז ימנע בע"כ מלקלל ע"י מלאך או חכה כאז"ל אז יתקדש ש"ש על ידו ביתר שאת ע"כ אמר אל המלאך הן אמת ידעתי כי השי"ת אינו מסכים במטרת חפצו להרע לישראל אבל הדרך ללכת שמה דמיתי שלא ירע לו כי ע"י הילוכי שמה ובכ"ז לא אוכל להכותם בשבט פי הלא יתקדש ש"ש יותר משאשב בביתי וז"ש וזהו לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי על הדרך שגם הדרך לא יכון נגד עיניך והנה מ"ש בא"א לך לך פי' המפ' שאם יעזוב ארצו ומולדתו המלאי' גילולי' ותועבות אז ילך אל עצמו לצרכו ולהנאתו וז"ש אם אני הולך בדרך אתם ובכ"ז לא אוכל לעשות נגד רצונו ית"ש אז אף שאהי' ללעג וקלס בעיני הבריות שלא יכולתי לבצע את מזמתי בכ"ז לא הקפדתי על כבודי והשלכתי אותו אחרי גיוי ואם עי"ז יתרבה כבוד שמים כבוד עצמי כאין ואפס בעיני אבל הלום ראיתי אחרי רואי שגם הדרך ירט לנגדך כנ"ל מכאן ולהלן אלכה ואשובה אלי' לכבודי ומרים ראשי אשא עיני ולא לכבוד שמים:

שם ותט האתון מן הדרך במסור' שבבעה"ט ותט אשורינו מני ארחיך כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם כי מי שהוא שפוי בדעתו הולך בדרך נכוחה ולא ימיש מאורח חיים למעלה למשכיל ואין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות המעוור עיני שכלו עד שנמשל כבהמה נדמה כמ"ש אל תהיו כסוס כפרד אין הבין ואחרי שהחמור מורגל לכנותו בו את מי ששכלו דל ורזה ע"כ מרמז ותט האתון מן הדרך שרק מי ששכל חמור שלו הוא יטה מן הדרך הכבושה לרבים מרבונו של עולם והטעם ותט אשורינו מני ארחך מי שנוטה מדרך הישר אשר הולך אשור בלי עקימות אז נמשל כבהמה נדמה:

שם ויעמוד מלאך ד' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה לרמז עפמ"ש ז"ל