לוח ארז החדש שמ

י"ל עפמ"ש ז"ל אקרא ונפל ממנו רב אפילו א' מהם חשוב רב מפני גודל ערכם ע"כ יראו מהם כי רב הוא בערך ע"כ הם שושני העולם יקרי הערך ומואב הוא לעומתם רק כקוצים ובמה נחשב הוא:

שם הנה עם יצא ממצרים וכו' ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה אולי אוכל נכה בו כי ידע בלק שעל עם ישראל סגלתו לא תשלוט קללת חנם של בלעם אבל על הערב רב שלא הוציא הקב"ה ממצרים כ"א הם מעצמו דבקו ונסתפחו אל ישראל כמ"ש לך רד כי שחת עמך אשר העלית דקאי על ע"ר עליהם בנקל תשלוט ותחול קללתו ואם המה יקוללו בכונת בלעם שעיקר מטרתו היתה להשחית מדתם כמ"ש אח"כ אלקיהם של אלו שונא זמה ואחרי שהערב רב נוח לפתותם כי סורם רע אז ע"י שיהיו מדובקים בישראל עם כבד עון שהשחיתו את דרכם אז לא יכבד עוד הדבר להסית גם את ישראל להיות כמוהם להדיחם מדרך המוסר ע"כ לא רצה בלק מתחלה רק להשחית ולקלל רק את הע"ר ומזה יצמח שורש פורה ראש ולענה ח"ו גם על ישראל הנצמדי' אתם וז"ש הנה עם יצא ממצרים הוא הע"ר שלא ד' הוציאם ממצרים כ"א הם מעצמם יצאו ע"כ ארה לי בתחלה רק את העם הזה אשר בעצמו אינו רם המעלה כ"א הוא רק עצום ממני ששרשם ומקורם טמא ורק ע"י שנספחו אל בית יעקב המה רק עצום "ממני" בערכם אלי שאינו נצמד אל ישראל המה עצום ורב ואם הם ישחתו ע"י קללותיך אז אולי אוכל ככה בו (הול"ל למימר אותו) כלומר על ידו וע"י אמצעות הע"ר אשר בקרבם שכבר נשחתו ונתערבו:

שם הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ עתה לכה קנה לי אותו ובלעם בדברו אל ד' שינה בדבריו ואמר הנה העם היוצא ממצרים ויכס (ולא כסה) כי באמת כבר יצאו לגמרי ממצרים והשליכו מעליהם את כל המדות הרעות שלמדו מהם ואם כן הוא הדבר קשה לקללם אחר שהם ברום המעלה אבל בלעם אמר שלא יצאו עוד לגמרי מתועבות מצרים כ"א עוד נשאר בהם מעט ליכלוכית של גילולי מצרים ואינם כמו שיצאו כבר בעבר כ"א כעת הם יוצאים ומעט מעט מדי יום ביומו יתפרקו מעליהם תועבת מצרים וכ"כ במ"א שהכוונה ויכס את עין הארץ של אדם ישנם עינים גשמיים אשר יתורו אחריהם למלאות תאות בשר כמ"ש עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה ועינים רוחניות לפקוח עינים עוורות לחזות בנועם ד' ע"כ אמר עם היוצא לע"ע ממצרים שדומה כאלו רק עתה יוצא ולא כסה עדיין את עיניו הארציים כ"א ויכס רק לעתיד אם יוסיף לעלות למעלה בקדש אז יהי' במדרגה שיכסה את עין הארץ הגשמיי אבל ועתה בעת אשר לא הגיע עדן למעלה הנשגבה הזו מהר וקבה לי אותו:

התיצב על עולתך ואלכה אולי יקרה ד' לקראתי ודבר מה יראני (הו"ל למימר ישמיעני) ובמסורה שבבעה"ט אלקי חסדי יקדמני א' יראני בשוררי כי בלעם הי' לו נפש גבוה' מלא גאות וגאון כאז"ל על תלמידיו והנה אצלינו שלומי אמוני בני ישראל המדה הטובה אשר אין למעלה הימנה עד שנשתבח בה רבן של ישראל היא מדת הענווה אבל בין או"ה ישנם אנשים שאומרים שלא נאה לאדם להיות מן הנעלבים ואדרבה נאה לאיש המעלה להיות גדל דעה וילבש גאות עד שכל הפוגע בכבודו כנוגע בבבת עין ולא ימלט נקי כמו שאנו רואים בזמנינו בין האומות שאם יפגע האחד בכבוד רעהו אף רק כמלוא חוט השערה אז נקום ינקם בנקוות חרב הנקרא דועלל חרב איש ברעהו או יורה המורה בכלי משחית ואם יעשה הנפגע בכבודו א"ע כמחריש לא ישמע אז אבד כבודו והחברא תביט עליו כאיש אי כבוד ושפל ובזוי הוא בעמיו על אשר הי' מהנעלבים ואינם עולבים ולא חס על כבודו לרחצו בדמי אשר פגע בו לרעה ובלעם הי' מסופק בדעתו איזו היא המדה טובה שידבק בה אם העניוות או הגאווה ואחרי שאז"ל לעולם ילמוד אדם מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח ההרים הגבוהים ולא השרה שכינתו רק על הר סיני הנמוך והשפל