לוח ארז החדש לד

שה"ש די"ל עין ד' אל יראיו באינם עושי' רצונו של מקום ופי' המפ' אף שעושים אינם עושים מחמת שהוא רצונו של מקום רק רוח מבינתם יאלפם וז"ש עין ד' אל יראיו זה אברהם אבינו בעת שלא הי' עוד מאמין רק חוקר ומי שאינו אלא חוקר אינו מגיע לו שכר מצד הדין כי הוא עובד את עלמו ופרי תבונתו וז"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שיעקב שהי' כבר המאמין באמונה שלימה לו יאה שכר פעולתו באמת ובדין הוא שיבוא על שכרו אבל לאברהם כל זמן שלא הי' רק חוקר רק חסד ורחמים גדולים של הקב"ה לא קפחו את שכרו וזהו עין ד' אל יראיו כנ"ל המה מייחלים רק לחסדו ולזה מייתי ראיי' להציל ממות נפשם אחרי שאינו רק חוקר עודנו בסכנה שנפשו תמות וע"כ אין נעשה לו נס לחיותו ברעב והוצרך ללכת מצרימה. ויש לרמז כזה במ"ש פ' וירא ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק ויאמר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ובמסורה שבבעיהנו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ד' עפמ"ש בל"ח ארז גדולה דיעה שניתנ' בב' אותיות שנא' כי אל דעות ד' כי החוקר צריך לעמוד על יסוד האמונה וזהו ראשית דרכו ואח"כ יחקור וסופו צריך להיות ג"כ ידיו אמונה וזהו בין שתי אותיות השם שם דיעה מקומה וזהו וישא אברהם את עיניו לדרוש ולחקור ואם אמנם שע"י ראיית עיניו השכליים זכה לראות המקום הוא השי"ת מקומו של עולם אבל רק מרחוק ד' ונראה לו ויאמר אל נעריו אתם שאין לכם אמונת אומן תשבו פה במדרגה כזה ולא תיסיפו לעלות מעלה בקדש אבל אני והנער נעלה למדרגת האמונה ונשתחוה לד' בהדרת קדש ואחרי שהאמונה קבועה בלבנו כיתד בל תמוט אח"כ נשובה אליכם אל דרך החקירה ועל זה רמזה המסורה נחפשה דרכינו ונחקורה אם גם נאחז דרכינו בשביל החקירה אבל אח"כ נשובה אל ד' להאמין:

ועד"ז י"ל ג"כ מ"ש בפרשתינו ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה עפ"י הנ"ל שמתחלה לא הלך א"א רק בדרך החקירה עד שנגלה לו ד' ועזב את הדרך הזה שהוא בחזקת סכנה והאמונה היתה לו למנה ופי' בלוח ארז מטות שזהו שנא' בו הנגבה ות"א לדרומא הוא רומז לחכמת החקירה ע"ד שאמרו חז"ל הרוצה להחכים ידרים וז"ש "ויעל אברם ממצרים" אחרי ראותו את הגדולות והנפלאות שעשה ד' עמו ממצרים עזב שביל החקירה ואחז ובחר דרך אמונה וזה היתה לו לעלייה בקדש אבל רק הוא ובני ביתו עשו כן אבל ולוט עמו שהי' ג"כ עמו בצוותא חדא הוא נשאר "הנגבה" על דרך החקירה ולא העמיס את שכמו תחת עול האמונה וכאשר נאמר ביצחק "ועבדה רבה" ופי' לעיל שהעושר מצאן ובקר היה לו לטורח ולמשא ולעבודה רבה כ"כ סיפר הכתוב מאברהם אבינו אחרי שנטה אל דרך האמונה הי' כבד מאוד במקנה שהיו לו כל קניניו הגופנים ככובד הארץ אשר נטל עליו כי "וילך למסעיו מנגב" שהעתיק את עצמו מדרך החקור "עד בית אל אשר הי' שם אהלה בתחלה" כי בדרך החקירה לפעמים די אליו יראה כשעיני שכלו זכים ובהירים ופעמים נסתרה דרכו מד' אם יכהו עיני שכלו ע"כ דומה לאהל אשר הוא רק דרך ארעי אבל צדיק באמונתו לא ימוט לעולם ושוכן בבית ד' לעולמים וזהו ויסע "בית" אל שד' יהי' לו מעתה אלקים לנצח אשר הי' שם בתחלה רק אהלה בדרך ארעי:

ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וכו' – יש להמליץ על הפירוד שבאחינו בנ"י היושבי' בארצות אשר עמיה נחלקו לשני מחנות כמו אשכנזיי וסלאווען אשר כל אחת מהכתות משתדלת להביא את בנ"י תחת דגלה באומרם שרק המה אוהבי ישראל ויהיו להם למחסה ולמסתור לעתות בצרה והכת שכנגדה המה שונאינו מנדינו אשר נרחיק מהם ועי"כ גם מנהלי ורועי ישראל נפרדו למחנים ויתערבו במחלוקת הכתות האלו יש מהם מחזיקי' בכל תוקף ועוז בכת זו ויש מהם עומדי' בצד שכנגדם אבל באמת שני הכתות לא כן בדעתם כי שניהם יחדיו לא יאהבו את ישראל רק בעת אשר רצונם וחפצם להגיע ע"י ישראל למטרת חפצם המה מבטיחי' לישראל בכל פה שהם אוהביהם אבל אם כבר השיגו את מאוייהם ע"י הקול קול יעקב (יידישע שטיממען) אז הידים ידי עשו לא יזכרו ראשונות וכל הבטחותיהם לטובתינו מאין כי הם שונאינו בלב ונפש ורק אנו שלומי בנ"י אחים אנחנו ולנו להתאגד ולהתאחד יחדיו בקשר של קיימא ולא להתחבר עם הכתית וללחום עבורם כי הם רק את טובת עצמם דורשי' ולא את שלנו ע"כ מה לנו לעשות פירוד ומחלוקת בינינו עבורם